הלואי והייתה לי כותרת

שלום אודי, לא הייתי כאן שנים ונדמה שכלום אצלי לא השתנה.. אני בת 33 גרושה בפעם השנייה, אמא לילד, סטודנטית לפסיכולוגיה ארגונית תואר שני ודפוקה על כל הראש. הייתי עד לפני שנה בטיפול שנתיים, חוץ מהתאהבות מטורפת במטפל ורגרסייה רחמנא ניצלאן לא יצא משם משהו. למעט אבחנות של אישיות גבולית ואישיות רבת פנים (לא מקרה חמור או מזיק) לסביבה אני נראית נורמאלית ומדהימה, כי אני קשובה, עדינה, רכה ואוהבת. בתוכי יש כאוס נוראי, חודש לפני סוף הטיפול המטפל טען שאני סובלת מאישיות רבת פנים, לטעמי הוא טועה אך הסביר לי שהיה לו מאוד קשה להגיד לאבחנה הזו. היום אני לא עובדת מזה חודש, מרגישה שיש לי בלאגן בראש למרות שבלימודים, באמהות שלי ואפילו בזוגיות שהתחלתי לפני כמה חודשים הכל נראה מקסים ומתפקד. לא יודעת אפילו מה לשאול, רציתי לחזור למטפל אך כל פעם שקבעתי נתקפתי חרדה וזכרונות הציפו אותי וחטפתי רגליים קרות, הייתי רוצה ללכת לטיפול אצל מטפל אחר אך להכיר אותי זה לא פשוט כי לוקח לי זמן להיפתח ולסמוך והמטפל שלי עשה את הדרך איתי לגיהינום ובחזרה, פוחדת לחזור אליו ולהרגיש את כל הרגשות מחדש. הרבה זמן לא שיתפתי ודיברתי אולי בגלל זה אני מקשקשת כאן. חשבתתי על היפנוזה אך המחשבה שמישהו איתי בחדר כשאני לא בשליטה מלאה - מעבירה אותי על דעתי.. זהו בינתים אולי אתחיל לעבור כאן ולשתף קצת, אולי גם לך יהיה משהו לומר, לא חייב :) נעים שאתה פה, באמת negra