חשוב לי מאוד

שלום אני בת 23 נמצאת בטיפול פסיכולוגי שהתחלתי בחודש אוקטובר, בתחילת הטיפול לפי הערכת המטופלת אמרה לי שהטיפול יסתיים בעוד שלושה חודשיים, כמעט 15 מפגש, שהעבודה שלנו לפי הגישה הקוקנטיבית התנהגותית, ובמפגש הראשון אמרה לי שהיא בהריון ונצטרך להפסיק הטיפול באמצע פברואר אם הצטרכנו להמשך אבל לא נראה לה שאנחנו נצטרך לעוד, אבל אחרי כמה מפגשים הדברים השתנו, ונראה שיש סיבות שונות לחרדות, שיותר קשורים לעצמאות שלי תלות לעומת היפרדות מההורים, בנוסף שבמפגשים היה לי קשה מאוד לדבר, לכן הטיפול נמשך וכשהתחיל השינוי הצטרכנו להפסיק בגלל הריון המטפלת. היום ידעתי שהמטפלת ילדה, ואני חושבת לשלוח לה הודעה להגיד לה מזל טוב, האם מקובל או עדיף שלו??? דבר שני, הפסקת הטיפול היה לי מאוד קשה, ששיתפתי המטפלת בדברים אלו למשך כשבועיים דרך המייל אבל לפני כיומיים שלחתי לה מייל שהייתי צריכה אותה מאוד שלא ענתה לי, משבועיים ועד היום אני מאוכזבת מאוד ממנה, שיש רגשות כעס ושנאה לה, אני כי תזמון ההפסקה לא מתאים בכלל ותהליך השינוי התחיל וקשה לי לבד, בעוד תקופה קצרה היא תחזור לדבר איתי ולשמוע ממני מה קרה, אבל האמת שלא בא לי לדבר איתה נכון שאני צריכה אותה מאוד אבל יש מאוד רגשות כעס ושנאה, שמפחדת מאוד שאחזור לנקודת האפס בתקופה הזו, בעוד שעניין האימון מאוד קשה לי, לקח לי הרבה זמן עד שהתחלתי להאמין בה וכהאמנתיבה היא עזבה אותי. מה אפשר לעשות????? ובכדי כך לא יודעת אם לשלוח לה הודעה או לא, לא רוצה לשלוח לה בכדי שתבין שלא בא לי לדבר איתה... מה אתה מציע לי????

היי היום שלחתי לה הודעה, אבל היא לא ענתה לי ואפילו לא אמרה לי תודה, מה היא רוצה להגיד לי שאנחנו בהפסקה???? ושאין צורך להתקשר עכשיו??? ההודעה הזו היום עצבנה אותי מאוד, עכשיו אני שונאת אותה יותר, אבל מה לעשות אני צריכה אותה?????!!!!!! באמת מתסכל שאהיה תלוייה במישיהי כי אני צריכה העזרה שלה....קשה מאוד, ואני מפחדת שעד שהיא תחזור אני לא אוכל להמשיך הטיפול איתה בגלל הכעס וחוסר האימון. אז מה לעשותתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתת??????????????

שלום, אמא שלי מאוד מפחדת עליי ועל האחים שלי, אבל אני לא יכולה לסבול הפחד והחרדה שלה, לכך לפני כ 5 שנים אחרי המלחמה התחלתי להרגיש בחרדות, ממבחנים, מראיונות, מאירועים משפחתיים וכו', שבזמנו היו לי דפיקות לב, סחרחורת... אבל היום זה הופחת ואני מרגישה בדפיקות לב רעידות קצת, התקררות הגוף. והחלטתי להתחיל בטיפול פסיכולוגי והתחלתי והאבחנה לפסיכולוגית אמרה לי שהחרדה היא קשורה לתלות ולעצמאות מההורים, לכל התחלתי להאשים ההורים שלי מאוד וספציפי לאמא, שהכניס אותי לעימותים שהבית והמשפחה שלי לא סובלים את זה. אני לא יודעתאם אני עושה נכון או לא?? האם זאת באמת הבעייה או לא??? אני מרגישה באשמה שאני הולכת לטיפול ומדברת על ההורים שלי, שיתפתי ההורים במה שקורה לפעמים הם נותנים לי העצמאות אבל עדיין הם לא נותנים לי מה שאני רוצה, התייאשתי אני מפחדת מאוד שהטיפול לא יעזור לי לצאת מהפחדים שלי, ואם יצאתי אני מרגישה באשמה שאני מדברת עליהם ואומרת להם דברים כל כך קשים ספציפי לאמא שהיום אמרתי לה שאת הרסת לי החיים שלי ואת ממשיכה להרוס אותם... מה אפשר לעשות האם להמשיך בטיפול??? להמשיך בלהאשים אותה??? האם זה יפיק תועלת????? לא יודעת כלום אני מבולבלת מאוד תעזור לי בבקשהההההההההההההההההההההההההההה בנוסף אני מאוד זקוקה לחיבוק מהמטפלת פעם דיברנו על זה ואמרה שאני לא יכולה בגלל שיש גבולות בינינו, וארמרה לי אני מאוד זהירה בקשר בינינו, כי רוצה להראות לי שהיא לא כמו ההורים שלי שאני צועקת עליהם ואחרי כך מחבקים אותי, היא רואה שצריך להיות אחראית על מה שאני מדברת, בנוסף שבחיים שלי אין מגע פיזי עם מישהו אולי זאת הסיבה שהיא מפחדת להתקרב????? אני באמת רוצה חיבוק מה לעשות????? האם היא תתן לי בלי להגיד לה?? כי פעם הייתי בוכה אמרה לי מה את רוצה עכשיו?? לא עניתי לה, אבל היא התקרבה אליי ואמרה לי שאני איתך ומרגישה הקושי שלך עכשיו.קשה לי להגיד לה, אני מתקשה בלדבר בטיפול אז איך אגיד לה??? ואם ביקשתי ולא נץנה לי אז אני אתאכזב. חזרתי וכתבתי הדברים בכדי שיהיו ברורים יותר ואקבל תשובה שתרגיע אותי בקשר לטיפול, ההפסקה, האימון, האשמה, החיבוק.... כי באמת קשה לי בתקופה הזווווווווו.... תודה