אממ...מה עושים? תסביכישיין ):

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

01/03/2011 | 19:36 | מאת: רותם

היי, מקווה שזה הפורום המתאים.. אני בחורה דתיה, בקשר עם בחור. הקשר מתפתח לכיוון רציני, הבעיה שלי היא כזו- אני מעט חוששת מהשלב - שיגיע במוקדם או במאוחר של קיום יחסי מין. כרגע המגע הוא של נתינת ידיים בלבד- ואם וכאשר בעז"ה נחליט להתחתן- אני חוששת מהשלב הזה- קודם כל חוששת מהשלב כשלעצמו- כי אני בתולה, אבל מה שכנראה מוסיף לעניין הזה זה שאני שטוחת חזה!- וקשה לי עם זה(כרגע הולכת עם מעט ריפוד...)- אני מרגישה שכדי שארגיש שלמה במגע האינטימי עם הבחור עליו לדעת את מצב החזה שלי, וכאילו אראה שהוא חושב שאני מושכת גם כך- נשמע הגיוני? מציקה לי התרמית הזו..אני חשה שהבחור נמשך אלי- וסביר להניח שגם עם גודל החזה העגום שלי הוא יסתדר(או אולי זה יפריע לו?...)- אך בכל זאת, העניין הזה קשה לי מאוד!!! האם נראה לך נחוץ להסתובב לצידו ללא הריפוד כדי שהחששות יעלמו? ייתכן- שמהצד הקושי שלי נשמע מעט מגוחך- אבל כבר לא מעט שנים יש לי תסביכים עם גודל החזה שלי..יש הצעות? מה יכול להקל על החרדות שלי בעניין הזה באופן כללי? תודה רבה רבה!

לקריאה נוספת והעמקה

שלום רותם, החשש שלך בהחלט מובן. הוא "יושב" על חשש אחר, שאולי לא תוכלי לספק אותו במובנים אחרים, כלומר - שאינך "מספיק". אני די בטוח שכשאוהבים - מקבלים את האדם שמולך כמות שהוא. לרוב האנשים לא פשוט העניין הגופני (לכן אנו לובשים בגדים, כדי להסתיר, לא?) ולמעשה, בראיה צינית ומפוקחת - רוב האנשים נראים טוב יותר כשהם לבושים מאשר כשהם לא. ובכל זאת - העירום מיני ומושך. לדעתי, כדאי לכם לנסות ולבדוק זה מול זה עד כמה אתם יכולים לבוא כמו שאתם באמת. חשבו על כך יחד. אז עניין החשה כבר לא יהווה מטרד. הוא חלק ממי שאת, וכשאת חשה נאהבת - את חשה שאוהבים את כולך. אודי

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית