אודי הי,

ערב טוב לך, אתה יודע אודי, בשבת "שיחקתי" עם אחותי בהשלמת המשפט: "החיים הם"...והשלמנו כל מיני.. *החיים הם אשליה.. *החיים הם תהליך.. *החיים הם עבודה.. ועוד כל מיני שאני כבר לא זוכרת. ואז לפתע אמרתי * החיים הם געגוע וכמיהה... ומאז אני כל הזמן בתחושה הזו.. ממש מרגישה התכווצויות כאלו בבטן של געגוע כזה וכמיהה כזו שאי אפשר לדבר אותם במילים.. אותה הרגשה שהיתה לי (ועדיין) כששמעתי את שיר האיילה שותה מים.. שהבאתי מתישהו את הקישור.(זוכר?) אגב אודי, נכון שבאמת באמת לא תעזוב אותנו כך פתאום ?????? כמעט בא לי לבקש ממך שתשבע לנו... :(( שלך, במבי.

הי במבי, מקווה שלא אכפת לך שאני מתערבת...אבל גם לי יש תחושות של געגוע וכמיהה או אולי משהו שלא כל כך היה? כמיהה לאם מיטיבית כזו שתעטוף...כל הזמן מחפשת זאת בעיקר בטיפול את החום העוטף...למה את מתגעגעת? למה את כמהה? אולי לא ניתן להחזיר את הגלגל אבל אפשר לדמיין ואפשר אולי לחוות דברים דומים? כל כך מתגעגעת לטיפול שיגיע רק ביום חמישי....ושולחת לך חום נעים..ומנסה להכיל את עצמי...לא פשוט...ואודי נשאר לבנתיים, (אני מאמינה שלא יפרד ללא עיבוד של פרידה....)מיכל

..אצלי הכמיהה והגעגוע כפי שמרגיש לי, זה משהו עמוק יותר מאשר לאמא ואבא שלי.. זה מרגיש לי איזו כמיהה, געגוע למשהו עמוק יותר, איזו כמיהה כזו אולי לאל.. נשמע הזוי ??? כאילו לרחם שלו..שם בגן עדן..למעלה..לא יודעת לומר יותר..אבל אני מרגישה שזה למשהו עמוק יותר.. אולי הכמיהה הזו הגעגוע לדמות של אמא רכה, חמה, עוטפת בחום כזה מתלבש על הכמיהה הראשונית הזו ?? לא יודעת אם הצלחתי להעביר לך משהו מהרגשות האלו... וזה תמיד כואב..תמיד.. לפעמים הכאב רך יותר, לפעמים הכאב מצליח לטשטש לי את הראיה והשמיעה..אבל הכאב הזה מלווה אותי אולי מאז שאני זוכרת את עצמי.. את מבינה מיכל על מה אני מדברת ?? במבי. אגב, כשאני מבקשת מאמא צביה שתחבק אותי (והיא תמיד מסרבת) אני חושבת שזה בא מהמקום של רצון לאיזו זריקת טשטוש כזו.. שארגיש את הכאב הזה פחות חזק, פחות כאב שמכווץ לי את הבטן..