אודי ,

אני מבקשת ממך עזרה.. זה לא פשוט....לא סיפרתי לך מעולם (עד כמה שזכור לי..) ..כבר שנים יש לי ברקע רצון למות. אבל באמת באמת למות.. לא מקום כזה של בקשת עזרה. פשוט למות..(פעמיים עברתי תאונה עם הרכב, באחת מהן הגרר לא האמין שמישהו יצא חי מהרכב המחוץ שנותר..) בד"כ הרצון הזה נמצא ברקע.. הוא לא נמצא בצורה קונקרטית.. בתקופה האחרונה הוא יודע בדיוק ! איך הוא רוצה להתבצע, מתי ואיפה..אני מפחדת.. סיפרתי לאמא צביה. הבוקר ,כשנסעתי ברכב, לפתע הרגשתי שהרצון הזה הוא ממש חלק נפרד ממני. איזו יישות עצמאית ..לא נשמעת לי. הוא כ"כ אימפולסיבי. אני כ"כ מפחדת... אודי, אני לא רוצה למות ! באמת באמת שלא..אבל החלק הזה כאילו עצמאי והחליט שזהו ! שהגיע הזמן ללכת עכשיו ! אודי, אני יודעת שאני נשמעת הזויה.. כך אני גם מרגישה.. אני רוצה להמשיך ולכתוב לך. אני באמת שלא רוצה שזו תהיה ההודעה האחרונה.. אודי תודה לך. שתדע שנעזרתי בך המון מאז שהגעתי לפורום שלך.. (הגעתי באופן מאוד אקראי בספטמבר 2009 . הייתי קוראת פאסיבית עד נובמבר 2009 שאז כתבתי לך לראשונה..

בוקר טוב לך אודי, מאתמול אח"צ התחלתי להרגיש לאט לאט שמשהו מתחיל אולי להרגע.. משהו במאבק הזה קצת נרגע.. אני מקווה.. אתמול בבוקר אמא צביה ואני נפגשנו. נפגש גם היום. נתתי לה לקרוא את התכתובת האחרונה שלנו (שלך ושלי) גם סיפרתי לה את מה שהתרחש על הכביש ביום שני.. מזל שזה הסתיים בטוב. אני שמחה ומודה על כך ! לא מובן מאליו.. אני מקווה שהבחילה הנוראית הזו שעברתי , שהתגברה מרגע לרגע. הרצון הזה להקיא כבר.לגמור מהכל.הבחילה הזו שהיתה כל כך חזקה. חזקה יותר מהיכולת שלי לשמור, לעצור, להחזיק שלא יקרה שום אסון. כל כך מקוה שהיא נרגעה ... אני כל כך רוצה להיות שוב ברגיעה.. לשמוע את ציוץ הציפורים, את אוושת העלים, להריח את הריח הצלול של העולם אחרי שהגשם שטף וניקה את האויר מהאבק.. להרגיש את הרוח על הלחי.. לשמוע אותה לוחשת באוזן נעימה מרגיעה ..לוחשת : "במבי יקרה, במבי מתוקה..כל האופק פתוח לפנייך..נשמי מלוא ראותייך"... אודי יקר , תודה לך ,תודה על שאתה קיים פה בעולם !! לא מובן מאליו.. במבי.

ההודעה ששלחתי לך בבוקר כבר בכלל לא רלוונטית . נפגשנו היום בצהריים והיה נורא !!!! ראשית, היא איחרה !! כך, פשוט.. הגעתי, צלצלתי בפעמון ו..דממה.. צלצלתי שוב, והדממה לא הופרה. התחלתי לצאת, ללכת..תוך כדי שאלתי את עצמי אם היום אכן יום רביעי.. ואז לפתע היא הגיעה ובידה החזיקה כוס קפה שקנתה כנראה ברחוב. כשהתיישבנו היא התנשמה והתנשפה באופן שרציתי להציע לה מסיכת חמצן..לאחר שהיא התנצלה ודיברנו על זה טיפונת , היא העלתה את הנושא המאוס הזה שדיברנו עליו אתמול.. הקטע של הרכב, ומה שקרה ביום שני וההודעה ששלחתי לך. היא לא חיכתה שאני אדבר כפי שהיא עושה תמיד. היא היתה נשמעת לי בהסטריה. היא גם דיברה מאוד מהר ובקול.. אמרתי לה שאם היא רוצה שאני אקשיב לה שתדבר לאט ובשקט. היא המשיכה לדבר מהר ובקול. הצעתי לה שתפנה לפסיכיאטר לקבל ממנו זריקת הרגעה.. כן, אני יודעת שדיברתי אליה מגעיל.אבל אני גם יודעת שהיא לא רצתה להפגש איתי..שאחרת לא היתה מאחרת..(כן, אני מניחה שזה באופן בלתי מודע.אבל לי זה לא משנה.) אני מניחה שגם עכשיו לא ממש מתחשק לה לראות אותי.. ואתה יודע אודי, גם אני פיתחתי נוגדנים אליה. אני חושבת על כך שמחר אנחנו אמורות להפגש שוב והגוף שלי מתמלא בפריחה.. אודי , אני זועמת עליה...אני מרגישה שאני רוצה לשבור לה את כל החדר. לשבור ולהרוס עד היסוד.שלא ישאר כלום . אפילולא פירור מהחדר הזה. נראה לי שאני לא אגיע אליה מחר .אני אתן לה להתייבש !!!!!!!!! אוףףףףףףףףףףףףףףף אודי, אתה מצליח להבין ???? היא גם מאוד טובה. היא מאוד מאוד איכפתית, רגישה, מקצועית, אודי, אני כל כך מבולבלת... היא ביקשה ממני להמנע מנסיעה ברכב בתקופה הקרובה.. אודי, אתה מבין מה קורה פה ?????? אתה יכול לעשות לי קצת סדר בכאוס הזה ????? אודי...בבקשה... :(((((((