...

שרית בוכה. אתה יכול להיות פה על ידה? שרית לא מוצאת דרך לדבר אל הכאב . להקשיב לו. וקשה לה איתו לבד. אז היא כותבת לך.. הכאב הזה זקוק לנחמה. אין לה את זה עבורו. הוא שוב לא מרפה. שרית נעלמת . הקול שלה עכשיו ככ חלש. נכון שגם אתה לא שומע אותה?.. אפאחד לא יכול לשמוע אותה . אפאחד לא יכול לדעת מה קורה לה בבפנים. ועכשיו , קר לה מבפנים נורא, ואין כבר מילים יפות. היא רוצה נורא נורא לצרוח. הדברים קשים.. היא מרעידה את הבפנים. ואין שם טיפת אויר איתה. למה אודי? למה הוא עשה לה את זה? למה זה לא מרפה? למה היא נתנה לו?... יותר מ- 4 שנים של טיפול ו-השנתים האחרונות ככ קשות. והדרך עוד ככ ארוכה. מרגיש נצח. נצח. נצח. כאילו ה- "שריתיות הילדות " נתקעו שם לעד.. אודי, .. אני זקוקה לך. כואב . תהייה פה? בבקשה ? אני יודעת שנשמעת ככ פטתית .. ששוב מביאה אותה לכאן עם הכאב הזה אני יודעת.. ועדין .. תגיד משו. אל תשתוק.בבקשה