לאודי

אודי, אני כועסת עליך מאד!!!

עד שענית כבר הספקתי לשכוח למה..

הי בדידות יקרה, בהמשך למה שכתבת לי למטה - אמנם איני יודעת במה מדובר, אך לתחושותיי, הייתי רוצה להציע לך כיוון מחשבה בהמשך לזכור לי מהשיחה שהתחלנו כאן בנושא התלות. קושרת את הרעיון הן לשאלה שהפנית אליי (ובה את גם מביעה חרדה מעיניים רבות) ואפילו למשאלתך/בקשתך הקטנה והנזקקת מאודי לזרימה שוטפת יותר בפורום, וכנראה שלכך קשור גם הכעס אותו את מביעה בהודעתך הנוכחית. אנסה את תרומתי הקטנה מטיפולי ועולמי בכ"ז - הייתי מציעה לך לחשוב בינך לבין עצמך ובשימוש בכלי הטיפול שבידייך האם את מנסה להיקשר לאובייקט אחד בלבד שיהא מאד זמין ויכלכל, במקום לחלק בין כמה וכמה. אם כך הוא, אזי זו דוגמא לתלות בריאה פחות - כך את יכולה למצוא עצמך בתחושת חוסר ישע ותלישות. נסי לחשוב האם את גם מבטאת קושי מסוים לקחת אחריות עבורך. וגם - האם נטיית ליבך היא לבחור דווקא במקומות שיש להם מראש נטייה לתסכל מידי. אם יש משהו בדבריי, זהו, להבנתי, נושא חשוב לשוב איתו לטיפול גם אם כרוך בכך דיון על משבר בו, או שיחה על סיומו, או חרדה מפני סיומו וכד'. אפילו, אם, למשל, מדובר בתחושה שהוא מוביל לחורבנך הכלכלי, מדברים על כך בגלוי בחדר. אני חושבת שבדר"כ רצוי ככל יכולתנו לנסות למנוע זליגה אל מחוץ לשעה הטיפולית. שיהיה טוב, סוריקטה

סוריקטה יקרה, אפשר לומר שכמעט קלעת בול.יש לך אינסטינקטים בריאים ותובנות חכמות (כבר כתבתי לך את זה בעבר).אכן המשבר והמצוקה נובעים מהטיפול וכבר נתת לי בתגובתך כמה נקודות למחשבה, אך המשבר כבר מזמן אינו קשור לקושי כלכלי כי אם למשהו הרבה יותר עמוק ובסיסי שאיני בטוחה אם לפתוח אותו כאן או לא. בכל אופן, תודה לך (ודרך אגב לא נעים לי להודות שלא כ"כ הבנתי את עניין הדגלון בהודעתך הקודמת, זו שבאה עם הציור ה"מחשבי" היפהיפה - האם התכוונת לדגלון שמעל האונייה? או לאיזה סימבול אחר?). שלך, אני