אוףףףףףףף
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
הי אודי מרגישה קצת אבודה..לא יודעת למה.סה"כ המצב בסדר יחסית, יש לי עבודה שאני מאוד אוהבת ויחסית לא בדיכאון..אבל יש בי גם ריק ענקי שלא נסתם, תחושה של ייאוש בלתי מובן..אולי התרגלתי להיות כל כך הרבה שנים בטיפול, שפתאום נורא מוזר שאין..מרגיש לי כאילו משהו בשגרה שלי חסר, מישהו לדבר איתו פעם בשבוע ולהוריד מעצמי חלק מהשחור שתמיד מכביד עליי. הייתי בטיפול במקביל לעזיבה שלי אצל אותו מטפל שהייתי אצלו הרבה שנים, אבל ממש אחרי הפרידה עם אותו מטפל, איכשהו גם הטיפול החדש שקרטע במשך שלושה חודשים נפסק בפתאומיות..היה לי שם מאוד קשה, והבאתי לו מכתב שאני לא יודעת אם אני רוצה להמשיך..הייתה פגישה ממש קשה ולא הצלחתי לדבר בכלל..ומאז לא קבענו פגישה, והוא לא התקשר ואני לא יצרתי קשר ו..זהו. לא ממש אכפת לי, כי לא הרגשתי שם נוח ממילא..אבל סתם הוסיף למועקה של כל הפרידות האלה שאין לי עם אף אחד לדבר עליהן..סתם עצוב לי.צריכה מישהו לדבר איתו ומרגישה מאוד לבד ואין בי כבר כוחות להתחיל שוב טיפול, כי איבדתי אימון ביכולת של מטפלים להיות שם בשבילי, מתישהו הם תמיד נעלמים, גם אם לא פיזית, רגשית בטוח. יצא לי הכל מבולבל ודחוס, אבל ככה מרגיש לי בפנים. אוףףףף ): אופיר
הי אופיר, נשמע שאת זקוקה לאדם שלא יניח לך להשמט, גם כשאת "עושה קולות" שזה מה שאת מבקשת. רצוי "לשים את זה על השולחן" כבר בהתחלה. ובהחלט כדאי לחשוב על קשר טיפולי חדש. אודי
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
