מכתב לאלוהים??..

אני רוצה לקבור את עצמי ולא יודעת איך.קשה לי להמשיך בעולם הזה .כבר אין לאן לפנות. כל דבר שהתחלתי נגמר לי פתאום באסון. לא מוצאת את עצממי ומה יעודי בעולם הטיפשי? כמה אני יכולה לשקר לעצמי שעוד יהיה טוב מתישהו, שעוד יש טעם במשהו? אני מאוכזבת מעצמי מאד ולא יודאת איך לקבל את העובדה שאני כזותי אפס בחיים.לא הצלחתי לבנות את עצמי ובאמת שמאד ניסיתי לעשות משו וללמוד ולא הלך לי . לא הצלחתי לעבוד ולחזור הביתה ולהרגיש כמו אחרים,שווה,מוצלחת.. לא הצלחתי למצוא אהבה בעולם המפחיד הזה. לא הצלחתי לעשות כלום בכוחות עצמי.נכשלתי. לא נשארו לי כוחות יותר להחזיק את עצמי במצב הזה ולשקר שוב ושוב שעוד הכל יםתדר לי, וזה יקרה ,ואסור להישבר"..(וכל המשפטים הפלצניים למיניהם?!,)כואבת לי הנשמה ואי אפשר להשתחרר מזה.הלב שלי דופק חזק חזק,חושב שהוא בתחרות עם השעון..או משהו.(אין לו ספק כנראה שהוא דופק לחינם, והוא "עצבני " עליי בגלל זה?) יושבת פה ומחכה שתיגמר לי "הסוללה"...רוצה שקט. כבר לא מתכוונת להחליף או לטעון מחדש. רוצה שיגמר ודי! זהו, כתבתי.בכיתי. ומהר קיפלתי את הפתק לצ'יקמוק קטן כזה ודחפתי אל תוך הקיר העבה ההוא.. ומה עכשיו? יהיה טוב?.. עדיין מחכה..