מחפשת הבנה

אודי שלום, הייתי בסדר שבועיים...אתמול היתה פגישה, והשיחה היתה על דברים טובים ושיש שינוי..ורק בסוף חזרתי לכאב..ואז נזכרתי שאני "יוצרת דרמה" בסוף פגישה כדבריה..אז נורא רציתי להגיד מולה מה אני מרגישה ולא אמרתי..כי כבר היה הסוף...והיא אמרה שיש מקום לפגישות שמחות..לדברים כאלה אפשר גם עם חברות..אני לא משלמת בשביל שיחה סתם...ומצד שני לא מסוגלת לפתוח מולה אלא רק לכתוב לה במייל על מה שכואב..ועכשיו כל כך מנסה שלא לכתוב בין פגישות...היא אמרה שנמשיך לנסות להגיד מולה...אבל אני חושבת שהיא מיואשת ממני למרות שאמרה שלא...ועכשיו מרגישה שוב לבד אחרי הפגישה של אתמול....כי שוב היא לא מבינה אותי וזה מאכזב...רציתי שתגיד שהיא איתי ומבינה שקשה וכו' וכל זה לא היה, עכשיו אאלץ לחכות לפגישה הבאה...האם יש מקום לקבל פה את הנחמה?

שלום מיכל, כל מה שכתבתי לuto מכוון גם אלייך. חשבתי על שתיכן כשכתבתי ולכן לא אאריך עוד ורק אוסיף כי מאד יכול להיות שאם כן היית אומרת לה מה את מרגישה היית שומעת ממנה מה שכ"כ רצית לשמוע:שהיא איתך ומבינה כמה קשה לך. כפי שכתבתי כבר, הרבה דברים והרבה ציפיות מתרוצצות לנו בראש, אבל נדיר שמישהו (כל מישהו, לא רק מטפל) ידע מה עובר לנו בראש ויגיב בהתאם ויאמר את מה שאנחנו רוצים שיאמר. סוג כזה של קשר" של ידיד אמת או חבר נפש, לא משנה איך נקרא לזה, הוא נדיר ביותר ולכן כדאי לדבר, לתמלל את הרגשות שלנו ואז גם נתוגמל בהתאם. ממליצה בהקשר הזה גם לקרוא את ויניקוט ואת מה שכתב על "האם הטובה דיה" - לי זה עזר הרבה. שלך - אני