.

לא יכולה יותר זהו מצטערת לא אשמה

מה יעזור לך ? רק תגידי... ליאורי

ליאורי מותק. אני באמת מרגישה את הרצון והאיכפתיות שלך. קראתי גם את תגובתך החמה בעץ למטה.גם את תגובתה של דבורה. לא הגבתי בגלל שהפכתי קצת לזומבי. לא הצלחתי לכתוב מילה. אולי קוראים לזה דכאון קל /כבד ? ואולי זו רק תגובה נורמלית למציאות בלתי נורמלית שאני חווה כעת ? הימים שהפסקתי להבין בהם ?(יום ראשון,שני, שבת,רביעי,שבת שלישי,שבת ) אין סדר, הכל כאוס אחד גדול ,. גם ימי הפגישה איתה התבלבלו לחלוטין,היא גם יצאה לחופש, וגם כבר חזרה-נפגשנו היום והיא נראתה לי אשה זרה מהתור בסופר... גם החדר שלה נראה לי פתאום זר ומוזר, לא הבנתי בכלל מה אני עושה אצלה..ואז היא ביקשה שאספר לה על מה שעברתי בימים הללו (מי בכלל זוכר משהו בכאוס הזה, במסה שהצטברה.) הסתכלתי דרך החלון וראיתי את עלי הגפן שצומחים בחוץ,שנובלים והתחלתי לבחוק... בחקתי ובחקתי ולא הצלחתי לעצור...לבסוף הצלחתי לומר לה שהבחוק הוא כנראה תערובת של קצת כאב ואכזבה וגם שמחה על כך שלמרות שאני מרגישה שהיא לא קולטת בכלל מה עברתי,העלים ואני כל כך מחוברים והם מצליחים לשקף בחוץ דרך הנבילה שלהם את מה שאני מרגישה בפנים... לא יודעת אם אני מובנת לך/ לעצמי /למישהו????? מה שרוצה לומר לך זה תודה גדולה על האיכפתיות והרגישות שלך זה נוגע עמוק גם אם לא מצליחה תמיד להגיב.. ..אולי אני מתחילה להרגיש טוב יותר ? מחבקת אותך חיבוק רך ועוטף..... אודי, בעץ שפתחתי למטה הגבתי להודעתך "אחרי החגים"(נדמה לי שזו היתה הכותרת שבחרת) אם אתה רוצה ,אשמח לתגובה לתגובה.

חיבוק יכול להועיל? אם כן אני שולחת לך עכשיו שניים. לתת לך כתף לניח עליה את הראש? משהו אחר? ברור שאת יכולה. את יכולה, ואת חכאן, ואת לא לבד. רק תגידי איך לעזור, ונעזור.