בהמשך לדבריך הקודמים

היי אודי ראשית, חג שמח, אינ מניחה שאתה כבר קורא את ההודעה הזו לקראת ערב סוכות (או אחרי). שני, תראה, מה שמוזר לי מאוד הוא שאבאמת המטפל כל הזמן הפנה לזה שצריך לטפל.ה וא גם יודע כל מיני עניינים רפואיים עליי, שבאופן מכריע לא מומלץ בגללם להתחיל טיפול תרופתי. אגב, בפעמים הבודדות שבהן הייתי חייבת להרגיע את הטירוף, כי נאלצתי לשחזר את הטראומה לכל מיני צרכים- לקחתי כל מיני תרופות נוגדות חרדה וכאלה, לימים בודדים, אבל - זה לא ממש עשה אפקט כלשהו, ולכן אני עוד יותר מתלבטת אם זה בכלל רעיון טוב.... ובלכ מקרה, אני ממש מודאגת כי לא נעים לי להעלות אתז ה שוב. לא יודעת למה אני כל כך זהירה ודואגת שהוא לא ייפגע במקום לדאוג שאני לא אפגע.... אוף המנגנון הזה של ההתנהגות שלי- לדאוג לכולם ולא לעצמי. מנגנון מתיש וטיפשי. האם זה בסדר ללכת במקביל למטפל אחר, בלי לומר? כלומר - למטפל האחר לומר על המטפל הנוכחי, כי זה הכרחי, אבללמטפל הנוכחי לא לומר על החדש? אודי, אולי תציל אותי עם הבלבול הזה? תודה מאד... בקושי הולכת...