בקשת חיבוק

אודי שלום, בקשתי חיבוק מהמטפלת והיא הסכימה ואמרה שנתחבק כשנקום בסוף הטיפול וכך היה, אמרתי לה שאני מאוד נבוכה...הרגשתי לא בנוח לבקש אבל החיבוק היה מחזק מצד אחד מצד שני נבהלתי מהקרבה האמהית הזאת...ועכשיו אני נבוכה ולא יודעת איך לשבת מולה שוב. חושבת שהיא עשתה זאת מאיזושהי מחוייבות כלפי ולא באמת מקרבה אמיתית...לפעמים אני חושבת שהיא שונאת אותי או מתעלמת ממני בגלל הדרישות שלי ממנה ואני לא רוצה לפגוע בה או ברגשות שלה ויש לי צורך להגן עליה...וכן זקוקה לאהבה שלה..הגיוני? האם אי פעם היא תוכל לקבל אותי למרות הכל? האם מטפל באמת יכול להרגיש אמפתיה אמיתית ולא מתוך מחוייבות..איך אוכל לדעת זאת? מיכל

מיכל (אפשר מיכלוש?) היית אמיצה וביקשת חיבוק וגם קיבלת חיבוק אמיתי כזה.ראשוני .מוחשי. מותר לאמר שאני מקנאה? למרות שאני רואה שהוא קצת בלבל-קרוב מידי? אולי זה קצת מתקשר לברכת השנה טובה שכתבת ושאודי ניסח- היית חופשיה להזדקק לחום לאהבה מגיע לך ,את ראויה לזה. ונראה לי שכל השאלות האלו שלך נובעות מהמקום הזה ששוב מפחד להזדקק. להיות תלויה.ואולי אני טועה. יכול להיות? ח.

ח. המקסימה, אני חושבת שאת צודקת..יש לי פחד מקרבה כזו מתלבטת מה זה עורר בי החיבוק הזה...קצת כמו ילדה עם רגישות יתר שקשה לה שמחבקים אותה זאת ההרגשה...גם עם חברות אני אף פעם לא מתחבקת או מנשקת. תודה על התגובה שלך...יש לי הרגשה שאת ממש מדברת על דברים שאני חשה בטיפול זה פשוט מדהים. ואת יכולה לקרוא לי איך שאת רוצה...בכיף.

שלום אודי, אני חושבת שלאורך הדרך מקנן בי הספק האם זה אמיתי, אולי מפני שעבורי קשרים הם מאוד מהותיים והם מהדהדים בי הרבה זמן אחרי שהקשר מסתיים וקשה לי מאוד עם הסיום שלהם, וכנראה שאני משליכה מעצמי על המטפל, ותוהה: אם הקשר אכן אמיתי, איך הוא (המטפל) יכול לשרוד כל-כך הרבה קשרים שלו שמסתיימים (עם כל המטופלים לשעבר). מאחלת שנה טובה לך ולחברי הפורום.

אודי, החיבוק שקבלתי היה מאוד קצר ודי מהר הפסקתי אותו...ועכשיו פתאום רוצה עוד ממנו...פוחדת להגיד לה...קבעתי פגישה נוספת כי מתקשה לבד והיא הסכימה..מדוע יש תחושת סכנה מתקרבת ובכל זאת רוצה חיבוק נוסף? שאלתי אותה אם היא שונאת אותי או אם היא כועסת עליי שאני זקוקה לה או פוגעת בה אז היא ענתה שיש לה "הרבה אהבה וקבלה אליי שלא בסכנה"...האם אפשרי להאמין?למה הכוונה? הרי היא לא תגיד שהיא מקבלת אותי כמו שאני או אוהבת אותי כי אף פעם היא לא תוכל להיות אמא שלי... ולגבי סכנה יש תחושה חזקה של סכנה "אל תתקרבי כי תפגעי בסוף"...למה? לא עברתי שום התעללות הדבר היחיד שיש לי זה חוסר קבלה של אימי זה הכל אז למה התחושות קשות? למה כל כך רוצה אותה קרובה אבל גם רחוקה ולעיתים רוצה לברוח מהטיפול למרות שזה לא רצוי לפי דבריה...האם בכלל יש מקום למגע נוסף כמו נתינת יד או שוב חיבוק בפגישות? האם זה רצוי כי אולי זה יפגע בשיחות שלנו במקום לקרב? כל כך זקוקה לה מצד אחד ומצד שני רוצה לברוח...למה?