אין

היי אודי אני לא יודעת מה לעשות. הטיפול הגיע למקום לא טוב. יש לנו חילוקי דעות מאוד רציניים, ואני לא רואה איך נוכל לגשר על זה. אנחנו מנסות כבר הרבה מאוד זמן, אבל זה פשוט לא הולך. אני כבר חודשים יוצאת מהפגישות בוכה, מתוסכלת מאוד, כואבת. העניין הוא שיש לנו חילוקי דעות לגבי הטיפול עצמו. השיטה. היא מתעקשת על DBT ולימוד מיומנויות. אני לא מוכנה למיומנויות. אני פשוט מסרבת בכל תוקף. אני לא מצליחה לאפשר לי ולה ללכת בדרך הזאת, כי אני לא רוצה, כי אני מתנגדת לה, כי זה לא מתאים לי. והיא לא מוכנה לוותר. מה שיוצא זה פגישות בהן היא מנסה לעשות מיומנויות, אני מסרבת, מתנגדת, הודפת, נאטמת. ואז מרגשה שבוזבזה פגישה על כלום. וזה מצב שנמשך הרבה מאוד זמן אודי. ואני מרגישה שזה לא פייר. לא מתאים. לא נכון. אני מוציאה הרבה מאוד כסף על הטיפול, אני רוצה לקבל משהו שאני לא מקבלת. דברנו על זה הרבה מאוד, ואנחנו פשוט לא מצליחות להגיע להסכמה בעניין. הגעתי למצב שאמרתי לה לא פעם שאני מפסיקה את הטיפול, והתכוונתי לכך במלוא הרצינות. אבל בכל פעם היא ביקשה שבכל זאת אבוא ונדבר על זה. וכמו טיפשה הייתי מקשיבה לה והייתי הולכת, והיינו מתחילות לדבר, אבל בסוף תמיד מגיעות לאותו מקום ללא מוצא. אני כבר לא יודעת מה לעשות. אני אמרתי לה היום, שוב, שאני מסיימת את הטיפול, אבל היא כמובן אמרה שהיא תחכה לי בפגישה הבאה. זה מעמיד אותי במצב לא נכון, לא טוב לי, לא פיירי. כל המצב הזה מכאיב לי מאוד, וקשה לי להתמודד עם זה. אני מבינה שהיא רוצה שאלמד דברים, שאלמד לווסת וכו', אבל אני לא מוכנה לזה, ואני לא פתוחה לזה, ואני ממש לגמרי מסתפקת במה שהיא נתנה לי ובמה שהיה לי ממנה עד עכשיו. אני לא רוצה יותר מזה, באמת שלא. אבל היא חושבת שזה לא מספיק. היא לא מבינה שכל עוד משהו בתוכי מתנגד לזה, לא יעזור כמה היא תרצה וכמה היא תנסה - זה פשוט לא ילך. סליחה על המגילה, באמת סליחה. אני פשוט כבר ממש באיבוד עם עצמי ועם כל מה שקשור לטיפול הזה. אני פשוט לא יכולה ולא רוצה יותר. עייפתי מלצאת בוכה ומתוסכלת וכואבת עד עמקי נשמתי בכל פגישה. עייפתי מהכל. בעיקר מעצמי.