מה לעשות?

אודי שלום, בפגישה שהיתה לי הייתי מאוד בשליטה ולא בכיתי,סיפרתי משהו קשה בלי להראות שקשה לי ואז בסוף הפגישה היא אמרה שהיא מרגישה שאני הייתי מאוד בשליטה ואיך אני מרגישה עם זה,אמרתי שאני צריכה לחשוב...ואמרתי שאני לא חושבת שהיא מבינה או מכירה אותי מספיק, אז היא בקשה שאעזור לה להכיר אותי יותר...לא רוצה כי שוב זה יגרום לי לבכי או "דרמה" כמו שהיא אומרת, לא רוצה לבכות יותר בפגישות! אז מה? מעכשיו רק אדבר ואחייך כאילו הכל בסדר כמו שאני תמיד עושה? לא רוצה שתרחם עליי או שתגיד שיש לי צורך להיות "ילדה מסכנה" לא רוצה גם להראות לה שאני כל כך צריכה אותה או תלויה בה...לא רוצה גם לומר לה את זה יותר..הייתי בקשר טלפוני איתה וגם במייל עד שירדנו לשני מיילים בין הפגישות..עכשיו לא רוצה לכתוב לה יותר ואולי גם לעזוב את הטיפול...(אני כבר חצי שנה בתוך כל הבלאגן הזה) הרגשתי שאני נעשית מאוד תלויה בה ועכשיו ניסיתי להפחית בגלל הקושי התלותי...רוצה להפסיק את התלות הזאת בבת אחת אבל היא טוענת שזה צריך להיות בהדרגה...וזה לא קל ההדרגה הזאת ואני לא יודעת כבר איך לעמוד מולה כאילו שאני צריכה לרצות אותה והרי הטיפול הוא בשבילי ולא בשבילה אבל לפעמים יש לי הרגשה שזה בשבילה...ובטח תגיד לי להגיד לה את זה אבל אני לא מסוגלת כשהיא חושבת שאני כזאת "ילדה מסכנה" או יוצרת דרמות ובטח לא אכפת לה בכלל ממני..כל פעם שאצטרך לבכות אחשוב על זה שאני עושה דרמות ואני ילדה מסכנה...אז רוצה לעזוב אותה,מבין? מה לעשות?