אמביוולנטיות
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
אודי שלום, לגבי תחושת העמימות מול המטפל. מאוד קשה לי לשרוד את הזמן שבין הפגישות. בהתחלה כאשר הרגשתי קושי הייתי מתקשרת (זה היה על דעתו)והוא היה חוזר אלי מתי שיכל. היום אני החלטתי לעבור להודעות ,זה נראה לי פחות תלותי ויותר מאפשר מרחב. היתה תקופה שזה עבד מצוין. ועד עכשיו אני מבינה שזה בסדר. רק שבפעמיים האחרונות הוא לא החזיר לי תשובה וזה היה ממש קשה פשוט ישבתי וחכיתי לתשובה ממנו וזאת לא הגיע וזה היה מתסכל ומאכזב. חיכיתי לטיפול ושאלתי אותו אם ראה את ההודעה והוא אמר שהוא בדיוק ראה את ההודעות בבוקר של הטפול ולא ראה טעם להגיב כי ממילא אנחנו נפגשים. התשובה שלו מעוררת אמביוולנטיות-כן מסכים לתקשורת הזאת או לא?? וגם סתם יוצרת תסכול. קשה לי גם כך לתת אמון למרות שאני מאוד משתדלת. הטיפול הזה לא פשוט לי,אני מרגישה רגרסיה רצינית גם מבחינה תפקודית וגם מבחינה רגשית-מרגישה תחושות קשות של התפרקות פנימית. התכנים שעולים בטיפול ממש לא פשוטים . התהליך ממש לא פשוט לי והוא מודע לזה. אשמח אם תוכל לייעץ לי. תודה אודי שאתה אוזן קשבת. ח.
הי ח., הייתי מציע לשוחח עמו על התחושה האמביוולנטית שמתעוררת אצלך, באשר היא רלוונטית ביותר למה שקורה בטיפול. לטעמי, לפחות, הרלוונטיות קשורה גם להתנהגות הקונקרטית בין הפגישות - ייתכן שהמטפל אינו מודע להשפעת השינוי בתגובותיו עלייך (ואם כך הוא - חשוב שתגידי לו) וייתכן שמודע לכך, ואז בוודאי שכדאי לברר את פשר העניין. ויש כמובן גם את חוויתך שלך, של מורכבות וחשש מדחיה. זה חשוב מאין כמוהו, ואני מאוד ממליץ לשוחח על כך. אודי
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
