היי אודי
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
מוצאת את עצמי עשרות פעמים קוראת בפורום וכל כך רוצה לשתף גם בעצמי.אבל אז אני נתקעת...מה אני כבר יכולה לחדש? שקשה לי?שעדיין כמעט יום יום משחקת עם הרעיון להתאבד,איך ואיפה? הרופא שלי אמר לי שבוע שעבר שאפסיק להשתמש בהתאבדות כאילו מדובר במשחק...אז קיבלתי את המשפט הזה בסבבה...כמה ימים הכרחתי את עצמי לחשוב מיד על דרכים חלופיות למוות ברגע שהמחשבה חלפה בראשי.עכשיו שאני שוב נאבקת בגל דיכאוני המשפט נשמע לי כאילו שהוא לא מאמין לי שבאמת אתאבד ושאני עושה צחוק. מסוכן לי המצב הזה... יש לי ערך גדול לחיים-של אחרים. לא לשלי. לא סובלת את עצמי,את חיי... דואגת לבן ולחניך...כי אני אחראית להם ומוכח שהתאבדות תורשתית ויכולה לדבק,במיוחד אם מדובר באדם חולה נפש. לא יודעת כבר מה לעשות עם עצמי.לא אחזיק ככה עוד הרבה. פיתחתי עמידות לתרופות ולבד לי כל כך.... אור
הי אור, איני חושב שהוא לא מאמין לך, אלא שהחיים שלך חשובים מכדי "לשחק" בהם ברעיונות על סיומם. הדבר המרכזי בדברייך הוא תחושת הלבד שלך. כתבת שרצית כבר זמן רב לשתף כאן. אנא עשי זאת. אודי
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
