סבל נוראי - עד מוות

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

10/08/2010 | 06:38 | מאת: עמי

תודה על תשובתך, אני מרגיש שאני בבעיה נוראית שהולכת ומתעצמת, והבאתי על עצמי אסון נוראי,חיתיי בשקר לא מודע . בגיל 40 הקמתי משפחה, זוגתי לא אבחינה שמשהו לא בסדר איתיי,יש לנו 3 ילדים מתבגרים, מאחר ולא היתיי מודע למצבי הכנסתי את עצמי לעסקים והסתבכתי עם זה פעלתי באופן הזוי ונכנסתי לחרדות איומות, החרדות גרמו לי להזיות ופחדים והחלטתי להתגרש באופן סתמי. גם את חיי המשפחה לא ניהלתי נכון.אני גר עם המשפחה ולא מתפקד.מפריע למהלך תקין של המשפחה.זוגתי רוצה להעיף אותי מהבית.לפני המודעות לבעיה התחלתי לבנות בית פרטי עזרו לי עם כסף וגם שם סיבכתי את עצמי, בניתי משהו מפלצתי,ולא סימתיי אותו, נתקעתי בגלל סיבות לא נורמליות.משהו כמו "מניה". מה עוד אני סובל מקמצנות חולנית עד מוות, אני "עני" בנשמה.אני עד כדי כך תקוע שאני לא מצליח לטפל במכונית שלי לעביר אותה טסט.אני לא מצליח לשון לילה שלם אני לא עובד ולא מפרנס את המשפחה. אני קם מוקדם בבוקר ומתחיל להסתובב בבית כמו סהרורי.יש לי פחדים וקשיים לצאת מהבית. אני לחוץ באופן היסטרי,אני מגרד בקרקפת בלי סוף ואוכל את כף היד.אם הילדים צריכים עזרה אני מתחמק. אני מרגיש שאני לא מסוגל לשרוד מצבים כאלו. יש בי דחקנות נוראית ואלימה, עצלנות חולנית.אני משאיר דברים פתוחים ולא סוגר אותם.אני מרגיש שמשהו במוח עוצר אותי, מתפקוד.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום עמי, עצם העובדה שהיום אתה מודע לכך שיש בעיה - היא צעד ראשון. הצעד הבא, והחשוב מאוד, הוא לראות איך מודעות זו יכולה להוציא אותך מהתקיעות. לא סיפרת האם טופלת או שאתה מטופל תרופתית (בהנחה שבעיה היא ביולוגית, לעתים תרופות יכולות לאזן/לסייע) והאם פסיכותרפיה הייתה יעילה לדברים מסויימים. הייתי מציע להגדיר מס' מטרות שהיית רוצה להתמקד בהן. מטרות לא גדולות מדי, ברורות, ניתנות למדידה. ואז לחשוב כיצד ניתן להגיע אליהן. אודי

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית