אודי

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

08/08/2010 | 21:48 | מאת: שרית

אני מרגישה שנופלת. שומעת את הבוםםםםם של הנפילה כבר מרחוק . והיא כואבת. אויי ככ כואבת. אודי , יותר מידי גילויים , ידיעות , אמיתות - על הפגיעה ההזויה הזו בבית. יותר ויותר חלקים שנגלים לי מול הפרצוף .. בגלל הילדה הזו , בת 9 , 11 , 13 .. שמופיעה לה מולי אחרי שנים של.. שתיקה . שיוצאת בעיקר בטיפול. ואולי היא משקרת? ואולי .. גם הגוף מצטרף אלייה יחד ומשקר ?.. ואולי זה רק הטירוף שהיא הביאה אליי , זה שנמצא בראש ?.. זה שממציא הכל על חשבוני ?? לאלאלאאאאאא..אודי , אני לא משתגעת . אני זוכרת. פרטים ועוד .. ועוד .. ועוד .. אתה מאמין לי ? שנתים מתוך 4 שנים של הטיפול שמלקטת עם האיש השיחות והגוף.. זה שמלווה אותי - עוד ועוד פיסות מהחיים - שחשבתי שהיו לי. ואני לא מסוגלת כבר. וזה קשה מידיי. וזה מפרק . שבא לי לצרוחחחחח... אהההההה!!! אבל הצרחה לא נשמעת! היא תקועה . בקושי יוצאת. איך אפשר להעביר בטיפול / או כאן את הצרחות השותקות האלה שמקפלות בתוכן כאב נוראי למילים? איך אפשר להעביר דמעות ששורפות וזולגות להן על פני בשקט ..? איך אפשר לכתוב / להגיד דברים איומים שקרו ? ועל פניו .. נראית לא רע בכלל .. לא ככ מיוחדת , סתם אחת - פשוטה .. אבל- עם ראש , כתפיים , ידיים , רגלים .. גוף ?! חלקים שמחוברים אחד עם השני .. חלקים שנראים ככ מחוברים אחד לשני .. !!!! שנראים וכאילו מבצעים יחד תנועה אחת שלמה ואחידה.. אבל , לא אודי ! איך אפשר להסביר אודי שהכל חארטה? שהבחוץ והבפנים ככ לא שייכים .. שכלום לא מחובר אחד לשני .. שהכל תלוי .. באויר.. שרק חלקיקי הרסיסים האלה , אלה שפוצעים אותי עכשיו - הם ה- עדות ה- שקטה למה שקרה שם בגוף המחורבן והבוגד הזה? (קיבינימאט עם הילדה הזו שבי ). איך אפשר להסביר .. כשעוד חלק.. ועוד חלק.. יוצא לו בשקט בטיפול .. ומסגיר את הילדה שהייתי ?.. חלקים ועוד חלקים שמתחברים לגוש אחד של - כאב , כאב שככ שקוף בי. אודי יקר.. :-( תהייה פה.איתי . ואל תשתוק איתי את הכאב הזה . אתה יודע, לקח לי המון זמן להביא את עצמי לפה עם הכאב הזה.. רציתי להיות על ידך . לנשום נוכחות מיטיבה . ואני רגישה מידי . חשופה מידיי . כל תגובה של מישו כאן לא במקום יכולה רק לדמם את הפצע הפתוח הזה שבי. אז תשמור עלי אודי ?.. מרחוק? ותגיד משו.לא חשוב מה . בבקשה . שרית

לקריאה נוספת והעמקה

הי שרית יקרה, אני כאן. ואת מסבירה היטב את הפער העצום שבין הפירוק הפנימי שהוא תוצאה של אביוז ואת המסיכה המתפקדת כלפי חוץ. וגם את הזעקה הלא נשמעת. את מיטיבה לתאר. אשמור. שמרי גם את על עצמך, אודי

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית