התלבטות קשה

שלום. אני בעל תואר אקדמי בתחום האמנות. לפני כשנה נסעתי ללימודים באיטליה. תמיד היה לי חלום לנסוע ללמוד בחו"ל, למרות שכחלק מלימודיי האקדמיים השתתפתי בחילופי סטודנטים בניו-יורק. לאחר מספר שנים בארץ שהייתי עם מצבים נפשיים קשים, תסכולים, דכאונות וחרדות, החלטתי לנצל את שעת הכושר שנזדמנה לי ו"לברוח" לאיטליה. ההחלטה לנסוע ללימודים באיטליה לא נבעה ממקום רציונלי, או מתוך שיקול וידיעה. למעשה לא ידעתי כמעט דבר על המקום אליו אני נוסע ומאומה על בית-הספר והלימודים. יתרה מכך, לא ידעתי מילה באיטלקית, ניסיתי ללמוד מעט בארץ אך זה היה מעט מידי. כשהגעתי לאיטליה לקחו לי מספר חודשים רק כדי להבין מה אפשר או לא אפשר ללמוד בבית-הספר. הלימודים באיטלקית. רק בתחילת הסמסטר השני הבנתי פחות או יותר כיצד להרכיב מערכת. כל אותה תקופה נלחמתי בעצמי כדי להשאר ולתת סיכוי לדבר הזה. חוויתי דכאונות וחרדות. כל אותו זמן הרגשתי שאני צריך לעבוד, כי בכל פעם שעשיתי משהו (אם זה ציור או פיסול) זה הרגיע אותי. אך העיניין מורכב יותר, שכן, בגלל קושי השפה, והמחוייבות ללמוד שיעורים עיוניים ואחרים, שלא יכולתי להתרכז בהם כלל (הייתי מתחיל להרדם אחרי חמש דקות), ובגלל הקושי לתקשר עם הסביבה (יש לי קושי להתרכז גם בשיחה ובמיוחד כאשר אני לא מבין או שזה לא מעניין אותי), ובגלל המערכת עצמה שהיא מבולגנת (אולי זה רק בראשי), לא יכולתי לעבוד מתי שהרגשתי צורך, וזה היה לי עוד יותר קשה, כי מסתבר שהמח שלי לא מתפקד אם אני לא מזיז את עצמי או עושה פעולה, או חושב על משהו שמעניין אותי. התופעות הללו עשו לי מצבי רוח קשים, והייתי נכנס לחרדות ולפרנויות (שזה התחיל עוד מלפני שהגעתי לאיטליה בכלל), ואני לא מדבר על הבדידות שזה משהו שהעיק עליי. אבל רוב הזמן הרגשתי לא טוב. לקראת סוף שנת הלימודים הכרתי בחורה אחת שבאה מפריז לחילופי סטודנטים, והפכנו לחברים טובים (ללא מגע מיני). כשהיא הייתה בסביבה הרגשתי יותר בטוח, למרות שעדיין חלו בי אותן תופעות שהזכרתי קודם. עדיין היה לי קושי לתקשר עם הסביבה, איתה תקשרתי באנגלית, והייתי בלחץ ובילבול נוראיים. כל הזמן חשבתי אם לסיים את השנה ולחזור לארץ, או להמשיך את הלימודים. בינתיים חזרתי לארץ לחופשה, אך גם כדי להבין מה קורה איתי. מצד אחד, האגו והפנטזיות מושכים אותי להמשיך בלימודים. אבל גם בגלל שזה נעשה מעט קל יותר, ואני מבין מעט יותר את השפה ואת המנגנון. אך עדיין, כשאני חושב על לחזור לשם, אני נזכר בכל הרע שהיה לי, והדילמה שלי כעת היא, להבין מדוע זה קרה לי, ואם ניתן בזמן הקצר שיש לי (חודש וחצי בערך) לעשות משהו בכדי שאוכל לנסוע לשנה השנייה של הלימודים בראש שקט, בלי חרדות, ועם יכולת להתרכז, אחרת זה סבל גדול בשבילי וביזבוז זמן. כשאני חושב על הכל יש לי "סלט" במח. אך מידי פעם, כשאני עושה משהו (אני עובד פה ושם) אני נרגע וחושב לעצמי שזה מה שאני צריך עכשיו, רק לעבוד ולחסוך כסף, מבלי לחשוב על דברים שמכבידים עליי. אך מכיוון שעוד לא מצאתי עבודה יום-יומית, עדיין יש לי הרבה זמן לחשוב, ואני מתחרפן. אני אוהב ללמוד ומעוניין ללמוד, אך אני לא בטוח כרגע מה הצעד הנכון בשבילי (אני מבין שאין פתרון מושלם), כלומר, מה אני צריך לעשות כדי להרגיש טוב עם עצמי.

אני נפגש עם פסיכולוג כבר 3 פגישות. משהו לא מסתדר לי עם החשיבה הרציונלית מצד אחד והרגשות מצד שני. אני לא בטוח שהבילבול הוא הסיבה לכל התופעות שאני מרגיש, אולי כן. אבל הפסיכולוג שלי אומר שאני צריך להתחיל בלקבל החלטות מודעות ולעמוד בהן, מה שמאוד קשה לי כי העבר שלי מלא בקשיים ולכן אני נזכר כל הזמן באותם קשיים וזה מפחיד אותי. אני גם לא רגיל לקבל החלטות רציונליות, אני כנראה יותר טיפוס שמרגיש והולך על אינטואיציות. אבל כל החוסר בטחון הזה הנובע מכשלונות ומרגשות שליליים, כעת זה מאיים עליי. מה עושה היפנוזה ואיך היא יכולה לתרום למצב?