אני חושבת שאני הולכת להתמוטט

שלום אני בת 15 ויש לי בעיה שאני חושבת שזה סוג של אובססיה. יש לי מורה שאני לא רואה הרבה ולפי דעתי היא ממש יפה למרות שכולם אומרים שהיא לא, לפי טעמי יש לה פנים מאוד יפות. אז ככה, היה לי איתה עימות בתחילת שנה ומאז בעצם שמתי לב אליה וגם הבחנתי בכל שהיא בונה מעצמה אישות מאוד חשובה ובעצם לא נותנת לאנשים זרים שזה כולל תלמידים להתקרב אליה.. אני לא באמת יודעת למה , אבל מאז תחילת השנה ועד היום בכל פעם שאני רואה אותה אני מתרגשת מאוד ומתחילה להתנהג מוזר. אני חולמת עליה לעתים תכופות בלילה וחושבת עליה הרבה. בזמן האחרון התחלתי לעשות הליכות לכיוון ביתה רק כדי אולי לראותה. אני לא יודעת עליה הרבה כי מטבעה היא לא בן אדם פתוח ומאז העימות שהיה לי איתה היא לא מחבבת אותי או לפחות כך נדמה לי. כל שאני רוצה זה לקבל ממנה חיבוק חם ואוהב ונשיקה על הלחי, ופשוט באמת לדבר איתה ולהכיר אותה יותר טוב. הבחנתי בכך שכאשר היני רואה אותה היא מסתכלת עליי במבט נורא מוזר ואני לא יודעת מה זה אומר- יכול להיות שזה קשור לעימות שהיה לי איתה בתחילת שנה ? או אולי היא דווקא כן מחבבת אותי??.. היא מסתכלת עליי באופן ממש מוזר ואני רוצה מאוווווד לגלות מה זה אומר. הקשר שלי עם אמי לא כל כך טוב. אף פעם בכל 15 שנותיי לא קראלי לה ולו פעם אחת ``אמא``, ואני יודעת שזה מפריע לה אבל בכל זאת..זה מרגיש לי מוזר. תעני לי בבקשה למה לדעתך זה קורה כי אני חושבת שמשהו באמת לא בסדר איתי!!!! 2. אני חושבת על אותה המורה רוב היום, האין זאת אובססיה.? חשבתי שכבר התגברתי על כך, עד שהיה טקס סיום בבית הספר, והיא חיבקה ונישקה אותי בלחי. מאז תחושותיי הוגברו ואני חושבת עליה עוד יותר משנהגתי בעבר!!! אני יודעת שזה כל כך לא בסדר ולא הוגן כלפי אמי שבאמת אוהבת אותי מאוד ואני אותה...למרות שאין לנו את הקשר הכי טוב בעולם, אני רוצה שתעני לי על עוד שאלה: אני כל כך רוצה שאותה המורה תהיה אמא שלי, בא לי כל כך לדעת עליה יותר, להכיר אותה, אני כל כך רוצה לקבל ממנה עוד חיבוק ונשיקות על הלחי...לחבק אותה ופשוט להיות בסביבתה..אני מרגישה שאני מאוד רוצה שהיא תהיה אמא שלי!! כל כך בא לי לקיים עמה שיחת נפש- על כל הדברים שבעולם!!!! עכשיו- מה לא בסדר איתי??!!!! אני מאוד נמשכת אליה אך לא מבחינה מינית אלא בצורה יותר ``אימהית`` . לא היו לי איתה שיחות לאחר העימות או לפניו. ח/שבתי אולי לקחתה לשיחה ולשתף אותה בזה שאני חשה שקיים בנינו מתח מסויים, אך אומרים לי כי זה רעיון לא טוב ושהיא סתם תחש/וב שאני מוזרה ולא תחבב אותי עוד יותר. מה את מציעה לי לעשות בעניין? ה``אובססיה`` הזו מפרייעה לי מאוד בשגרת היומיום כי אני משקיעה זמן רב במחשבות עליה וזה נורא מסיח את דעתי, וגם כשאני רואה אותה אני מתחילה להתנהג ממש ממש מווזר.... אני אפילו לא יודעת איך לתאר את ההתנהגות הנ``ל. .בזמן האחרון, קראתי כמה סיפורים דומים לשלי, והילדות שכתבו זאת גילו שהן לסביות. אני לא נמשכת לבנות בגילי ומגעיל אותי לחשוב עליהן במיטה, אבל זה נורא מוזר- גם קשר עם בנים לא כל כך מעניין אותי, אני מעדיםה להתרכז בלימודים, אבל מרגישה נורא נורא מוזר כשכל (!!) החברות שלי מדברות על בנים, ואותי זה לא כל כך מעניין. בבקשה בבקשה תעני לי דחוף- האם זה שאני נמשכת (לא מבחינה מינית) לאישה בת 48 בערך , ובנים לא כל כך מעניים אותי (אותי לא פגשתי את האחד?!) האם זה אומר עליי שאני לסבית???!!! או סימנים לכך שאהיה בעתידד?!!!!! אני מרגישה יוצאת דופן, דפוקה כזאת, כי זה לא קורה לאף אחת מחברותיי!!! האובססיה הזו מפריעה לי מאוד במהלך היום כי אני חושבת רוווווב היום על אותה אישה...וחולמת עליה לעתים קרובות מאוד בלילות :( האם אפשר להיפטר מאובססיה זו? ועוד דבר נורא הוא שאני מדברת עליה עם הרבה אנשים כי זה עושה לי סוג של סיפור לדבר עליה ואף לשמוע את שמה. *אני חייבת לציין דבר חשוב- אם היא הייתה נראית אחרת לא הייתי ואהבת אותה כי ב``תכלס`` היא לא בן אדם טוב כל כך.. *בבקשה אל תייעצו לי ללכת לטיפול מקצועי כי אני יודעת שבחיים לא אוכל לספר זאת. פה זה קל כי זה אנונימי... אשמח אם עוד אנשים יגיבו להודעתי ואולי אף יביעו הזדהות..כווולם מוזמנים זה נורא יעזור לי.. :) תודה . תענו לי בבקשה על כל השאלות דחוף!!!!

רונית שלום, ראשית אתייחס לשאלתיך האחרונה, לדעתי את כן צריכה ללכת לטיפול, ללא קשר למה שקורה עם המורה שלך, מה שלי כאב כשקראתי מה שכתבת הוא שציינת כי בחיים לא קראת לאמא שלך "אמא", לדעתי את צריכה לברר את זה,כי זה הרי הכי טבעי וגם הכי השרדותי שאדם משתמש במילה אמא. גם את תהיי בעתיד אמא, איך תתיחסי לכך שהילדה שלך לא תקרא לך כך, זה לא יראה בענייך משונה (חשוב לי להדגיש שאין לי שום טענה כלפייך ההפך..) החלטתי להגיב להודעה שלך היות וגם לי זה קרה בעבר (אך לא ב'דרגה גבוהה' כמוך..) היתה לי מורה שמאוד הייתי רוצה שתהיה אמא שלי, למרות שהיחסים שלי עם אמא שלי היו טובים, אבל אמא שלי היתה בתקופה לא כ"כ טובה לכן לדעתי היה חסר לי התשומת לב ממנה. אני הייתי עושה שטויות בכיתה ואפילו פעם המצאתי לה שעברתי התעללות רק כדי שתחבק אותי, גם לאחר שעברתי לתיכון היתה לי איזשהי כמיהה אליה. אני חושבת שזה הפסיק מתי שהחלטתי להכניס את אמא שלי יותר לחיים שלי ולשתף אותה במה שעובר עלי, כאשר קיבלתי חיבוק מאמא שלי כבר לא היה לי כ"כ אכפת מהמורה שלי. לדעתי, את צריכה לשאול את עצמך האם הקשר שלך עם המורה נובע ממחסור בקשר עם אמך?! מקווה שעזרתי לך להסתכל על הדברים אפילו במעט. עצה קטנה: תלכי לטיפול, את עדיין צעירה, אני חיכתי לגיל מבוגר יותר (22) וכמה שאנחנו יותר צעירים זה עדיף, אפילו תלכי לנסות, טיפול זה לא דבר רע, זה נותן לך הזדמנות להבין את עצמך ולצמוח. בהצלחה לך גילה

פנייתי אליך בלשון נקבית זוהי טעות (מביך..) מצטערת :) בכל אופן, אני לא חושבת שאהיה מסוגלת לספר על כך לפסיכולוג ב-4 עיניים.. האם זה עובר מתישהו? (האובססיה) האם זה נפוץ בגילי?...

רונית יקרה ! ראשית, רוצה לומר לך שכשקראתי את הודעתך, כל כך, כל כך רציתי לקחתך אלי, לחבק אותך בעדינות,ללטף את ראשך בחום, לעטוף אותך ברוך ולשיר לך שיר ערש.. להרגיעך לאט לאט... כל כך נגעת בי...מתוקה... רוצה לשתף אותך במשהו , בסדר...? כשהייתי בת 15 ,התאהבתי במורה שלי עד מעל הראש..דמיינתי ופינטזתי עליה ללא הפוגה..כל היום "הייתי איתה" עשיתי כמעט כל יום "רונדלים",הליכות סביב ביתה... כתבתי את שמה במחברות שלי (סתם ,בכדי להרגיש שכתבתי את שמה, שהשם שלה מופיע במחברת שלי.. ואח"כ גם אהבתי לקרוא זאת ,אהבתי גם להניח את האצבעות שלי על שמה שכתבתי,כאילו כך נגעתי בה.. ) אהבתי להוציא את שמה מפי לכל מי שרק הסכים להקשיב..כל בדל סיפור עליה ששמעתי מילא אותי.. אהבתי להסתכל ולראות את שמה מופיע בספר טלפונים... אהבתי להקשיב לשירים על אמא (כמו למשל "בואי אמא","אמא יקרה לי","אמא מדוע הקייץ חלף","שימי ידך בידי",ולפנטז עליה...) פינטזתי איך היא מאמצת אותי באופן חוקי ...דואגת לי..מקשיבה לי ברוך..לא שופטת אותי, מקבלת אותי כפי שאני,כך סתם ,פשוט בגלל שהגעתי לעולם..מלטפת את ראשי בחום..שומרת ומגינה עלי מפני כל העולם...מספרת לי סיפורי פלאים על קוסמים וקסמים..שרה לי שירי ערש כשמשכיבה אותי לישון מכסה אותי ברוך ושומרת עלי מאסונות... פינטזתי שהיא -אמא אהובה ויקרה שלי... כל חברותי עסוקות היו בהתאהבויות עם בנים...אני לא הייתי שם. לא הרגשתי כלום לגבי הנושא של בנים...לא הייתי שם..כל הנושא של בנים - לא דיבר אלי בכלל.. אני הייתי כל היום עם המורה שלי בפנטזיה... הרגשתי שאני שונה מחברותי, לא ידעתי להגדיר במה שונה, למה שונה, מה צריכה לעשות..אך הרגשתי שאני לא כמותן..שאני שונה מהן...גם אני חשבתי שאני דפוקה, שמשהו לא בסדר איתי... רונית מתוקה, עכשיו אני בטיפול אצל פסיכולוגית - אני מרגישה כאילו היא אכן אמא שלי...האמא הכי טובה בעולם !!! אני כל כך אוהבת אותה, אין לך מושג עד כמה... כל מה שפינטזתי על המורה ההיא...היום אני מרגישה כלפי הפסיכולוגית שלי..אני אוהבת אותה כל כך, כל כך... אך בניגוד לכך שכשאהבתי את המורה שלי הכל נשאר בפנטזיה..לא היה לי מקום לעבד אהבה זו (לא סיפרתי למורה מעולם על רגשותי כלפיה -הכל נשאר בלב..) לפסיכולוגית שלי אני אומרת ומספרת כל מה שעולה בראש, בלב, בלשון..לא חושבת אפילו שניה לפני שמדברת איתה...לא מסננת כלום...זו הרגשה נפלאה...זה להרגיש חופש כזה... בתחילה רונית, לא סיפרתי לה "הכל", אולי לא סיפרתי לה כמעט כלום...הכל קרה לאט לאט.... בשבילי, ללכת לטיפול זו הרגשה של תיקון (קצת הצלה ..אולי הרבה הצלה..) רונית מתוקה, אני לא מייעצת לך ללכת לטיפול מקצועי, רק משתפת אותך, אם זה בסדר,מה הטיפול עושה עבורי..

כל מה שכתבת פה מאוד מדבר אליי..גם אני כותבת את שמה וכשמישהו מזכיר את שמה ומדבר איתי עליה אני פשוט בהרגשה עילאית.. הייתי רוצה שתספרי לי על הקשר שלך עם אמך- האם יש בניכן קשר טוב? ובת כמה את כיום? שמחתי לקרוא את תגובתך וזה חימם לי את הלב :) איזה קשר הי הלך עם המורה דרך אגב? היא התייחסה אלייך? (אליי היא לא מתייחסת בכלל..בעצם..אף אחד לא ממש מתייחס אליי

לרונית היקרה גם לי הייתה מורה אהובה כשהייתי בגליך. היא הייתה המחנכת שלי 4 שנים אהבתי אותה עד כאב, גם אני הייתי מפנטזת שהיא מאמצת אותי לבת, כולם בכיתה ידעו עד כמה אני אוהבת אותה כדי לקבל תשומת לב ממנה הייתי עושה המון שטויות רק כדי שהיא תתייחס אלי. היום אחרי 45 שנה אני בטיפול אצל מטפלת אהובה מלבנת איתה ואם עצמי את היחסים שלי אם אימי רק רציתי לשתף. חנה