אודה לעצה...

שלום, אני פונה אליך כיוון שבמהלך השנה האחרונה שמתי לב להרבה שינויים מוזרים שהחלו פתאום לצוץ בצורת ההתנהגות שלי. אני חיילת בצבא ונוסעת לבסיס בכל יום באוטובוס - ובכל פעם שאני רואה שעולה נוסע עם תיק אני מיד בטוחה שיש לו בתיק פצצה ושהוא מתכוון לפוצץ את האוטובוס ורק כשאני מתרחקת מאותו הנוסע אני מבינה עד כמה זה מגוחך ונרגעת. בכל פעם שאני רואה משאית בדרך אני בטוחה שזהו איזשהו רובוט ענק שכל כוונתו היא לגרום הרס ולהרוג אנשים, ואני מוצאת את עצמי קופאת מפחד בכל פעם מחדש, עד שהמשאית עוברת ושוב, אני מבינה עד כמה זה טיפשי מצידי. אני מוצאת את עצמי מתלבטת במעברי חציה על הצורך לקפוץ אל מול מכונית נוסעת ולהידרס. ההרגשה היא של צורך, ובכל פעם שזה קורה אני כאילו ונלחמת עם עצמי על בעד ונגד ומחזיקה את עצמי שלא לנסות כי אני יודעת שזו תהיית טעות אבל גם מרגישה שזה צריך להעשות למרות שאין לי מושג למה. בזמן האחרון, חצי מהזמן אני בטוחה במאת האחוזים שאני בעצם הייתי צריכה להיות גבר ומשום מה לא יצאתי טוב. בפעמים שאני לא משוכנעת בזה צורת המחשבה הזו נראית לי מגוכחת ואני יודעת שהכל בסדר עם איך שאני ואין לי את הצורך להשתנות כלל. בתקופה האחרונה אני שמה לב שהפעמים שמקרים כמו אלו שהזכרתי מתרחשים יותר ויותר. אני לא מעוניינת לראות פסיכולוג צבאי מכיוון שפנייה אליו יכולה להשפיע לי על כל החיים, ולכן אשמח לדעה או לעצה. תודה רבה...