הרגשה מוזרה
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
שלום.. אני בטיפול כבר שנתיים, בסה"כ טיפול מוצלח מאד. במהלך השנתיים האחרונות עלו הרבה מאד דברים שנשכחו מהילדות שלי. עלה הרבה מאד כאב ועצב והרבה חרדה. אני אמנם בנאדם מתפקד מאד אבל יש לי הרבה "פאקים" ואזורים מתים ובעייתיים מאד בחיים. העניין הוא, שעלה אצלי כל כך הרבה רגש (שלילי) שבזמן האחרון אני מסתובבת עם הרגשה שאולי יש משהו שאני לא זוכרת, אני כל הזמן שואלת את עצמי - מה קרה שהביא אותי לכאלו רמות של חרדה וכאב? בטיפול הצלחתי להרכיב איזה "פאזל" של החיים שלי ואכן אותרו אירועים טראומטיים מסויימים, אבל עדיין. זה מוזר שאני מחפשת איזו טראומה שאני לא זוכרת? זה אפשרי, או שזה כבר היה צף על פני השטח אחרי שנתיים בטיפול? קשה לי להבין את המקור של הרגשות הכל כך חזקים האלה, קשה לי לשייך אותם לאירועים "מציאותיים" כלשהם. העליתי את זה (או יותר נכון קצה של זה) בטיפול אבל זה הביך אותי מהר מדי אז מיד סיימתי עם זה. זו רק הרגשה מוזרה, ושום דבר מעבר לזה. אשמח לתשובה. תודה
שלום, זה בהחלט אפשרי, אולם יש לזכור שהזכרון דינמי מאוד, משתנה תדיר, וייתכן שיש כאן מאבק בין הגנות של הדחקה והצורך והרצון להזכר ולחשוף במסגרת הטיפול. בטיפול אנו מבנים מחדש חוויות שהודחקו. אנו גם מנסים לחבר בין הזכרון הרגשי לבין הזכרון של ארועים (ליצור היסטוריה משמעותית). זו עבודה רצינית ולא פשוטה. נסי להמשיך ולהעלות את "זנבות" החוויה, את הקצוות, כשתחושי מספיק בטוחה לעשות זאתת בטיפול. אודי
תודה על התשובה! העניין הוא שכרגע זה כמו לבהות בחור שחור קטן. לא רואים כלום. זו רק הרגשה, נסיון שלי להסביר לעצמי את כל מה שיצא ממני בשנתיים האחרונות. אין שום שום עקבות ושום "תימוכין" להרגשה הזו. אני גם חוששת שזו עלולה להיות עוד דרך שלי "להרחיק" את עצמי מעצמי (אני טובה בזה), מהדברים שאני כן זוכרת שקרו לי. במקום להתמקד במה שאני מרגישה ובמה שקרה, להתמקד במשהו שלכאורה "אני לא זוכרת". בכל מקרה שלא יהיה זה מטריד אותי מאד.. אשמח לתשובה. תודה