אודי

סליחה שכותבת כאן בעיקר כשמאוד קשה לי . כמעט ולא מגיבה . אבל עדין - אני כאן .. רק שקוראת בשקט . הרגשתי צורך עז לבוא להיות כאן עלידך. מרגישה איך נשרפת בתוך עצמי . בתוך כאב עצום וקושי כביר . זה מלווה אותי אודי בכאבים בגוף- עכשיו זה פשוט כאב חד בבטן .יש לי כמיהה מטורפת להוציא מהבפנים את כל המראות שנגלים וצפים בי.יש כמיהה.((((אבל כלום לא יוצא.))))) אולי הפכתי להיות אילמת ? אטומה רגשית ?... אני זוכרת שהכתיבה אלייך כאן במקום הזה מאפשרת לי גם סוג של נחמה - סוג של נשימה בין לבין .. (כמו בימים של פעם)וגם קצת לא רק בלבד. אודי יקר,הגוף שלי לא מצליח להכיל בי את הכל. אני מרגישה בימים האחרונים שאני "חוגגת איתו מסיבה ".. חוגגת איתו את כל הכאבים שוב מהמסע הלא פשוט שעוברת. זה כאבים שהיו בעיקר פעם-בהתחלה - וחזרו שוב!! לא יודעת כבר כמה יש לי כוח להמשיך בדרך המזורגגת הזו. הלילה של אתמול היה רצוף בבכי וכאב בל יתואר הטיפול ברביעי היה נוראי. וזה ככ צורם בי וזה ככ מטלטל נפשית בי וזה בעיקר מרעיש וחזק לי ולסובבים והסובלים אותי. אני לא מצליחה להיות מרוכזת כבר בשום דבר אחר , מלבד- .. הזכרונות .האשמה ובושה - בדבר החלקים שלי.אני מרגישה איכס אחד גדול . מרגישה שחזרתי לחיות בכח בתוך הכאב שבי. אני מצליחה לראות ב*חדות עזה* מהצד - איך הגוף שלי גומל לי בתמורה מזויעה על הרבה מאוד שנים שבהן הייתי מסורה בשקט (לאבא ) .. הגוף שלי צורח את העובדות הנוראיות הללו.הגוף שלי בוגד בי.בחזרה כי שמרתי מצידי על קשר של שתיקה ככ הרבה שנים. אודי, יש בי כמיהה עזה לסוג של רגיעה בתוכי , יש בי פנטזיה להגיע ליחסים בריאים בי . אבל - הסבלנות שהיתה בי נעלמת .. ואני מרגישה ששום דבר טוב כבר לא יכול לצמוח מתוכי. אודי .. יש בי יכולות גבוהות של הרס. כוחות הרסניים פנימים בעוצמה מטורפת ואני ..ואני מפחדת מהם!!!! אני מפחדת מהכל. מפחדת מהלבד הזה שמגיע בדיוק כשלא צריכים אותו .. לבד רע.. ששואב ושואב.. ומרחיק אותי מכולם. אני מפחדת מהרע שמצליח לחדור אליי . שמצליח אפילו לגבור עליי במלחמה היומיומית הפנימית הזו . מפחדת ככ מהגוף שלי שמלא במטענים של כאב . ברעל . בפסולת. אני מפחדת מהעולם שבחוצ - שלא מצליח להכיל אותי . אני מפחדת - מהחוסר תזוזה הזו שבתוכי . מפחדת - מהמחסומים שנמצאים בי - מחסומים אינסופים .. אני מפחדת אודי , ובעיקר מעצמי .. !!! אתה יודע למה ?.. כי כל המפגשים הטיפולים שאני עוברת מסעירים אותי מבפנים. הם מטלטלים לי את הנפש .הם גורמים לי להכיר את עצמי וההכרות הזו שלי בתוכי הופכת להיות ככ עמוקה עד שהיא מביאה אותי למקומות מפחידים ,..והכאבים האלה שמופיעים - שבאים ומבקרים אחרי כל הגילויים הרועשים שנפתחים ..פשוט ממוטטים . אני מתפרקת אודי . מכל הכאבים האלה. אודי , כמה קשה לי להודות בזה שלא חשוב שכבר 4 שנים עברו.. ואני עוד מנסה לטפל בעצמי .. וזה עצוב - כי מה שבאמת חשוב הוא שאני עדין חלשה. עדין בזכרונות . עדין ..אני עדין .. זקוקה לעזרה . עדין קשה לי .גם להגיד את זה פה ובכלל. עדין קשה לי- בעיקר להיות בתוך זה עם עצמי לבד. סליחה אם העמסתי כאן.. אני - שכבר מזמן מרגישה שוב כלפי חוצ את השתלטות הרק ילדה/מפלצת שבי .

שלום שרית, סליחה על ההתערבות, אבל ההודעה שלך צימררה אותי והעציבה מאוד. היה חשוב לי להגיד לך, למקרה שאודי לא יגיד, שהיית רק ילדה, ולא מפלצת. ובלי להכיר אותך אני בטוחה בכך.ואת עדיין ילדה (ממקום טוב), במובן שהפגיעה הותירה המון צרכים, ולא אפשרה התפתחות, ולא יכולת להתמודד עם הדברים בעבר, ועכשיו את מתמודדת. וזה מעורר את כל החלקים הפגועים, והם פגועים כי נפגעת, בהיותך ילדה, ולא כי משהו בך לא בסדר. כל הילדות במצבך היו נוהגות בדיוק באותו אופן, וחלקן הגדול מרגישות כמוך במקום שבו את נמצאת היום, בטיפול. החלק השני לא מטופל וסובל עוד יותר. אך כולן, לצערי, מרגישות אשמה ובושה, על פשע שלא הן ביצעו, ושהן היו קורבנות שלו.וכולן, מרגישות את הגוף כואב, כי מה שהמוח ניסה להדחיק או לשכוח, הגוף זוכר. והגוף עבר טראומה בלתי נתפסת. ולכן גם לצערי 4 שנים זו רק ההתחלה, התהליך ילווה אותך זמן רב, ותתני לעצמך להיות חלשה, ופגיעה, ונזקקת. לא הרשית לעצמך כל כך הרבה שנים לקבל את המגיע לך- ילדות, אז תרשי לעצמך עכשיו. תסבלי את הזיכרונות, תעבדי אותם, אך תנסי כמה שפחות לתת מקום לאשמה ולבושה, אל תתנגדי להן, תקבלי אותן כמובן מאליו כתוצר של מה שעברת, אבל תמיד דעי כי אין להן בסיס במציאות. מאחלת לך בהצלחה, ושתוכלי לאהוב את עצמך, אפרת

קודם כל קבלי חיבוק.. ארוך וגדול.. ומלא נשימה.... את בדרך את בדרך את בדרך.. כל הייסורים האלו שאת עוברת הם ניצוצות (כואבים לכדי טירוף) שמזכירים לך כי את בוחרת לטפל בך.. וזהו ניצוץ לאהבה עצמית, גם אם זה בא רק בגלל אין סוף הכאב. אני מאמינה בך ובתהליך שלך. הוא כל כך עוצמתי והכרחי כדי שתוכלי לחיות חיים מלאים ובריאים בגוף ובעיקר בנפש... אוהבת אותך מלא גם אם מרחפת הרבה.. כזאת אני :) מלא נשיקות ~נילי~