המדור הכלכלי

היי אודי, נושא שלא כל כך נעים לדבר עליו ובכל זאת... אני נמצאת שנתיים בטיפול. חלק מהטיפול היה בהסדר של קופ"ח יכול להיות שניצלתי את המקסימום שזה 60 פגישות שנותנת הקופ"ח שלי בשנתיים, ביתר הפגישות במשך השנתיים הוא עשה לי הנחה של 25% מסך התשלום שהוא גובה. לפני כחודש הסתיימו להן 30 פגישות מסובסדות וגם עכשיו החלטנו, ז"א הוא הציע, ולי משום מה לא היו אז השגות על הנחה של קצת יותר מ 10% (באמת איפה הייתי אז?), התשלום הזה קצת גבוה מידי בשביל המשכורת שלי , למשפחה ועוד יותר בעיניי בעלי (שהוא למעשה המממן העיקרי, יש גם איזה אלמנט של קנאה קטנה מצידו אך זה שייך לסיפור אחר).אני רוצה לבקש מהפסיכולוג את ההנחה הקודמת (גם זה רחוק מאוד מלהיות בחינם וגם אחרי ההנחה אני לא יודעת כמה זמן אוכל לעמוד בלחצים הזוגיים והעצמיים). זה מאוד לא נעים אחרי שסגרנו והוא שאל אם זה בסדר וכו' . מעבר לכך, אם הוא יסרב, גם אם זה יהיה מוצדק מבחינתו לסרב לי , זה יהיה מאוד מאוד מאוד לא נעים (איום ונורא למעשה), אם זה התסריט , עדיף לי לסיים את המפגשים ביוזמתי . מצד אחד אני לא רוצה "טובות" ומבינה את העניין העסקי וכן גם את הנחיצות של הפגישות . אך מצד שני הפסיכולוג עצמו אינו יודע לומר כמה זמן נמשיך להיפגש ואם כך, אולי בכל זאת כדאי לי להסתכן ולבקש הנחה כי בעצם כדאי לו לעשות לי הנחה? מה דעתך כמטפל? אשמח לשמוע גם מניסיונם של המטופלים משתתפי הפורום. בתודה מראש, רחל ב.

הי רחל זהו נושא בהחלט בעייתי מאוד!! מצד אחד - זו הפרנסה של המטפל ואני בהחלט מבינה את זה. אך מצד שני נפשית זו בעיה. אני מדברת מניסיון. גם אני הייתי אצל מטפלת 5 שנים, חלק מהזמן סבסוד קופת חולים. והחלק האחר, המחיר עלה אבל בהדרגה. ועכשיו, אני בתקופה מאוד קשה,מאוד זקוקה לטיפול אבל אין לי יכולת לשלם בכלל אז הטיפול נפסק. נכון להיום גם בתעריף קופת חולים אני לא מסוגלת לעמוד. דברנו על זה, היתה נכונות להפחית לגובה קופת חולים. אין לי אפשרות לעבוד במשהו צדדי ולהרויח רזרבה. זה מתסכל אותי מאוד. יש פה כמובן סדר עדיפות. טיפול אצלי זה תהליך מאוד ארוך.למרות המצוקה שאני שרויה בה אני במצב שמצליח להסתדר בלי אז אין לי ברירה. אני לא יודעת מה מצבך, אבל אם את מרגישה שהטיפול טוב ועוזר לך להתמודד עם קשיים, שווה לך לבדוק אפשרות של לעבוד משרה נוספת (ביביסיטר,ניקיון,או משהו כזה) כדי לממן את הטיפול, וכך זה יוכל גם לעזור מבחינת בעלך. גם לי מאוד לא נעים היה לשוחח על זה, אבל לא היתה ברירה. הם מבינים את זה. ההודעה יצאה לי קצת מסורבלת. אני בטוחה שזה בגלל ההקשר למציאות איתה אני מתמודדת לאחרונה,ולרצון לחזור לטפול.. בהצלחה.

היי שחף, כמו שכתבת, זה עניין של סדר עדיפויות. אם הייתי בגפי המצב היה שונה. גם לי כמוך אין אפשרות לעבודה נוספת. בתור מי שהיא סוציאליסטית בהשקפת עולמה, אני מרגישה לא בנוח להיות בכלל בטיפול, משום שבמציאות של חיינו, רק אנשים עשירים יכולים להרשות לעצמם טיפול נפשי (גם טיפולי שיניים הם דבר בעייתי ביותר בארצנו). אני לא חושבת שטיפול הן של הגוף והן של הנפש צריך להיות בחזקת מותרות.