אישיות קנאית או תחרותית

שלום, אני בת 36. נשואה, אם לשתיים, אקדמאית, עובדת. אני סובלת מזה כחמש שנים מקנאה עזה באנשים אחרים בכל הקשור להשגים בשני תחומים: קריירה ומשפחה. הכי חמור זה קריירה ואולי בעקיפין למצב כלכלי אך בראש ובראשונה לעיסוק. הכל החל בכך שרציתי לשדרג את מצבי והלכתי ללמוד לתואר ראשון בתחום מסויים וזאת לאחר שסיימתי תואר ראשון כללי יותר. הלימודים וכל התהליך היו לי כל כך קשים ובסיום התהליך לא היתי בטוחה שהלכתי עם הלב שלי או ממניעים נכונים אז התחלתי להתחרט על התואר הנוסף ובמקביל לקנא באנשים שפחות "הסתבכו" עם עצמם. לציין כי אני זריזה, חכמה, בבית הספר היתי ספורטאית מצטיינת וגרפתי מדליות רבות בתחרויות שונות בארץ. אני מצטערת שלא פיתחתי את כישורי הטבעיים ותחת זאת הלכתי ללמוד תארים עם יוקרה אך שאינם מעניינים אותי. כן התעניינתי בלימודים ואף סיימתי בהצטיינות אך בעבודה האמיתית זה לא אני. אני אוהבת ילדים, אוהבת לזוז ממקום למקום וכיום המציאות היא שאני עובדת מול מחשב, ללא אינטרקאקציה עם אנשים. אני מאוד אוהבת לדבר עם אנשים וזה חסר לי בעבודה הנוכחית. יוצא שאני מקנאה באנשים. לדוגמא: שכנה סיפרה לי שהיא אחות בתינוקיה בבית חולים וכעת לאחר לידת בנה השלישי היא ירדה לחצי משרה ועובדת רק 3 פעמים בשבוע, מה שמאפשר לה לשהות במחיצת שני בניה הקטנטנים בבקרים והוסיפה כי היא אוהבת ללכת לעבודה ושזה שינוי מרענן מאשר להיות בבית עם התינוקות הפרטיים שלה כל הזמן ועם מטלות הבית. אני אמרתי לה כמובן שאני שמחה בשמחתה ואיזה יופי אך חשתי קנאה עוטפת אותי ורציתי בדיוק אותו דבר לעצמי. מאידך אני יכולה לקנא באשה שהתקדמה יפה במקום עבודתה גם אם העבודה קשה ותובענית העיקר שתהיה מעניינת. אני מקנאה בנשים שילדו בגיל צעיר יותר ממני שכן אני ילדתי את הראשונה בגיל 32 וכו' וכו' וכו', יש אינספור דוגמאות. מבחינת הרקע שלי: באתי ממשפחה מרובת ילדים ולא קיבלתי הכל בילדותי, היו חוסרים רבים ביותר וגם חוסרים של ההורים עצמם. אבל לא רלבנטי ואמא שמנסה לפרנס את כל ילדיה ( 7 ילדים). מה לעשות? בתודה מראש