חשבתי ש...

וגם סביר להניח שהיה קל לרצות ולהאמין שאחרי הניתוח יהיה לי חופש סופסוף מכל מה שקשור לרופאים ושות' (בלי לספור ביקורים תלת-חודשיים לצורך הוצאת מרשמים). אבל מסתבר שאני לא יכולה להיפרד מקופ"ח. כמה מוזר שהאורטופד חושב על כיוון של אוסטאופורוזיס... אז מחכה לי עכשיו בדיקת צפיפות עצם. אם אגיע עד אליה בשלום... משום שהרופאה שלחה אותי עכשיו לצרור בדיקות, כולל א.ק.ג מפתיע למחצה. וחשבתי על זה. בשבוע שעבר הייתי אצל הוטרינר. המתת חסד של חתולה בת 16. הגיל נפל עליה בבת-אחת והיא התדרדרה תוך שבועיים-שלושה. אחרי 16 שנים שהיא אצלי. וכמה זה "קל" שאפשר לסיים כך חיים, רגע לפני שהסבל הופך להיות בלתי נסבל, והחיים כבר לא חיים. לא חושבת שיש עוד מה לקלקל בעולם הנפש שלי. אז עכשיו מגיע תורו של הגוף. כנראה. כמו תחרות סמויה-גלויה: מה יהרוג אותי קודם?

הי טימי, מקווה שזה בסדר.. היה לי קשה להתעלם אך עם זאת גם קשה למצוא את המילים הנכונות.. רק רציתי לומר שיש לך נפש יקרה וחשובה.. לי ובטוחה שלרבים בפורום ובטח גם בעולמך "המציאותי" ומקווה שאת יודעת את זה בתוך תוכך, כפי שדברייך והארותייך מחכימים ומסייעים לאנשים כאן..מקווה שתהיי כך לעצמך. לגבי בדיקות..יכולה רק לומר מניסיוני שבכל פעם שמגיעה לרופא כלשהו, מקבלת "ספר-הפניות" לבדיקות שאני מסננת.. כמובן שזו לא המלצה.. אבל הפניה לבדיקה באה הרבה פעמים כפעולת מנע או כדרך לשלול (כסת"ח..) ולפחות אק"ג וצפיפות עצם - לא בדיקות פולשניות או מכאיבות ומקווה בשבילך שהכל ייצא תקין.

היי מיקה. בהתחשב ב"רקע" שלי (לא זה הפסיכיאטרי), הבדיקות של הרופאה הן לא ממש כסת"ח. ההפניה של האורטופד היא רק בירור נוסף. לא מפחידות אותי בדיקות פולשניות; בהתחשב בניתוח, כבר אין פרות קדושות בהקשר של פלישות. זה רק הייאוש הזה סביב האי-שפיות הפיזית הזו ש... שפשוט מסרבת לחלוף. זה מעייף כל כך. מתיש. כבר לא מסוגלת לחשוב על איזושהי מציאות בכלל, משום שכל הימים (בשבוע האחרון) נראים אותו דבר. וזה דבר רע. תודה שכתבת והגבת... זה תמיד בסדר.