...

הפנים ככ עצובות . העיניים כמעט "יוצאות החוצה " מבכי שלא נגמר. טיפול מאוד קשה היום.. מעל החזה כאילו יושבת אבן שמוחצת אותי. הלב שלי שוקל כמו 10 שקי אבנים והמוח- המוח מרגיש בערפל .. אני מרגישה מותקפת מהגוף שלי . אני במתקפה נוראית מעצמי על עצמי . חצי שם חצי כאן .. והילדה הקטנה המפוחדת והכואבת שבי.מופיעה בחדות נוראית . בא לי "לשבור את הכלים " אודי . להרים ידיים. 4 שנים של עבודה פנימית ובא לי להגיד ממש עכשיו .. דייי .. דייי לתהליכים הפנימיים האלו .די לטיפולים . די לעצמי . לא יכולה לשאת את הזכרונות. את הכאב הפנימי האינסופי הזה. אני מרגישה שחייה בסרט. רק של מישו אחר .. דיי .. בבקשה? היום, המפלצת ילדה שבי מתכנסת בתוכי ככ חזק .. בכלל אני והיא במלחמת קיום בשבועות האחרונים.. אנחנו עושות תחרות מי תשרוד יותר? היא אומרת לי .."את רוצה לחסל אותי אה..?... גם את תמותי איתי ביחד... זה לא אני או את - זה שתינו .!!! המפלצת שבי אוחזת בי את הקצת תקווה שנותרה לי ולא משחררת ממנה אליי אפילו מעט. מרגישה שאין לי אויר . מרגישה המון גועל בי , אשמה ובושה מכל מה שעולה בי . איך זה יעבור אודי ? איך? אני עצובה אודי מאוד . אולי יותר מיואשת , מתוסכלת , ויחד עם זאת מרגישה נורא נזקקת ואומללה .. אני כבר מתחילה להאמין שאני משתגעת. שאני מטורפת. אני מאבדת את עצמי . החלקים הבריאים נעלמים לי . מי שלקח לי אותם .. שיחזיר אותם אליי ... תגיד לו ..שיחזיר .. אודי , מסכים להיות פה על ידי קצת עם הבלאגן הלא מובן והרע שאני מביאה ? שרית