שלום.. אשמח לתשובה.

הי, אני בת כמעט 21, נמצאת בטיפול כמעט שנתיים אצל פסיכולוג שאני מאד אוהבת ואני עוברת אצלו תהליך שלא תמיד הוא ברור אבל הוא מאד חיובי. במהלך השנתיים גיליתי בהדרגתיות טראומות מהילדות המוקדמת שלי שמאד השפיעו על מהלך חיי, מהמעט שקראתי מדובר באיזשהו סוג של דיסוציאציה. הטיפול מאד עזר לי להפסיק לתת לעצמי יחס רע ולהתחיל לתת לעצמי יחס טוב. יש לזה הרבה השפעות בשטח. אבל משהו שלא הצלחתי לדבר עליו בטיפול זה זוגיות (שלא היתה לי אףפעם) וכל ההרחקה והאי נגישות שאני מציגה כלפי חוץ. לא מזמן אמרתי שאולי אני צריכה מישהו "מבחוץ" שיתן לי את הדחיפה שאני צריכה. אז החלטתי לנסות אימון אישי בתחום הזה. הגעתי לפגישת הכרות עם מישהי שהיתה נוראית. זה שונה לגמרי מהטיפול, והיא השכילה "לאבחן" אותי תוך חצי שעה ולומר ש"אין לי בטחון עצמי" ואם אני "אלמד" להוציא את הבטחון העצמי שלי החוצה הכל יסתדר מעצמו. אני פשוט לא יודעת מה לעשות עם הדבר הזה. זה מין מכה מתחת לחגורה, לשמוע דבר כזה בכזו בוטות. אני מפחדת שזה הולך כזה לרדוף אותי.. בקשר לפגישה הזאת- היו לי ציפיות והן די התבדו. (למרות שידעתי שזה רק עוד חלק מהנוהג שלי לבזר את החיים שלי בין כמה שיותר מקומות ולא לשים את כל הביצים בסל אחד). אני לא יודעת מה לעשות עכשיו, זה ממש רע. אני לא יודעת איך להעלות את זה בטיפול, אני יכולה אולי להמציא איזה סיפור שהייתי חייבת ללכת לפגישת אימון הזאת (מישהו הביא לי מתנה בלה בלה)? כדי שאני לא ארגיש ממש רע עם עצמי? זה נראה לך קביל? אני לא רואה את עצמי עושה את זה אחרת. זה גם הביא אותי להבין שאני ממש רוצה לדבר על כל נושא הזוגיות בטיפול. ונראה לי שאני עכשיו (איכשהו דווקא אחרי החויה הלא נעימה הזאת) יכולה לעשות את זה. אבל אני לא יודעת עד כמה זה יהיה פרודוקטיבי? כל תחום האימון מבטיח לך כזה ניסים ונפלאות (היא גם דאגה לציין שמסתכלים רק הווה-עתיד ולא על העבר) ותוצאות מיידיות. ובתחום הזה שממילא כל כך קשה לי להתעסק בו זה מאד קרץ לי. אולי שווה לי לחפש מאמן אחר? למרות שאני יודעת שזה יהיה הכי טוב להכניס את זה לטיפול. עד היום דברים שדיברתי עליהם אכן בסופו של דבר חלחלו לי למציאות, אמנם בדרך שונה משציפיתי אבל עדיין. לא יודעת... מה דעתך? תודה רבה!! מצטערת על האורך.

את זה אני מבינה. אבל יהיה לי קשה לבוא ולהגיד "החלטתי ללכת לך מאחורי הגב ו.." למרות שאני בטוחה שזה יתקבל בהבנה. פשוט יש דברים שמאד קשים לי. לאיודעת. אם אני אמציא איזו התחלה מומצאת לסיפור? כאילו אעטוף את זה במשהו? ככה שאני לא אצטרך לומר ש..רציתי לעשות את זה? עד כמה זה יהיה רע? זה יהיה בסדר?? אני פשוט מאד אוהבת את המטפל שלי. והטיפול נורא חשוב לי. בעקבות החוויה הזאת הבנתי כמה. אני לא רוצה להרוס את זה. תודה

אוף, עכשיו אני מתחילה לפחד שדפקתי את כל הטיפול. עשיתי דבר ממש נורא?