כוחן של התנצלויות..

אודי שלום, אני קוראת את תגובותייך, ואתה במיטבך, מה שגורם לי להצטער שלא כתבתי בעצמי ונהניתי מכך "יד ראשונה"...היום כתבתי "שם". גם זה פיצול לכתוב בשני פורומים במקביל, צדדים שונים של התחושה, או תהיות שעולות בזמנים שונים ביום? חוץ מזה יש לי שאלה. העלית בתשובתך הקודמת אלי את כך שהצרכים שלי הם כל כך ראשוניים ששום דבר ראציונאלי לא מרגיע אותם. על מה זה מצביע? שהיתה לי ילדות או ינקות קשה, שצרכיי לא סופקו? בכלל באופן כללי אני עברתי טראומות רבות מגיל 14 ואילך, יכול להיות שהתקופה הזו עיצבה במידה כל כך משמעותית את החוויה הפנימית שלי ואת צרכיי? או שטראומות בגיל כזה הן לרוב יותר מעובדות ולפיכך לא פוגעות כל כך עמוק? אני יודעת שאתה נגד התעסקות תיאורטית או אינלקטואלית בחוויה הסובייקטיבית של המטופל, אבל אני מוצאת שזה עוזר לי, ככה אני משיגה שליטה על החוויה. בפועל זה לא עוזר להרגעה כשהשיכלי כל כך חזק והרגשות מציפים, אבל אחר כך להבין שהחוויה הנוראית הזו הומשגה במילים, שאחרים גם חוו אותה, צפו בה וטיפלו בה, כן מעודדת אותי. תודה אפרת