אין...

זה כבר ימים.. שזה לא עובר.. לא נגמר.. לא הולך.. לא עוזב.. תקוע בתוך הראש.. בתוך הבפנוכו.. ואני לא מסוגלת.. לא עוד.. לפני כמה.. ימים.. הלכתי ברחוב.. והיה שם מישהו.. ש.. לא יודעת.. מה בדיוק.. הוא עשה.. אבל.. הוא.. עשה.. עם.. עצמו.. או מה.. שזה לא יהיה.. ו.. תוך.. שניות.. הכל.. הציף.. מציף.. פלשבקים.. ותמונות.. וזכרונות.. וריח.. רע.. מסריח.. מבחיל.. לא עוזר להקיא.. לא עוזר מקלחת.. הרבה סבון.. אבל.. כלום לא עוזר.. הכל חי.. ואני לא.. לא מסוגלת.. לספר ממש.. לא לה.. ואני.. כבר ימים.. רק רוצה.. למות.. לא להיות.. לא.. להרגיש.. לא.. לחשוב.. לא.. לראות.. לא.. להריח.. לא יכולה.. לסבול את.. עצמי.. שונאת את הגוף.. הזה.. שונאת את הבפנוכו.. כל מה שאני.. מפלצת.. שונאת.. כל כך.. רוצה.. ללכת מכאן.. מהעולם.. הזה.. מהמקום.. הזה.. רוצה.. למות.. המחשבות.. על המוות.. לא מפסיקות.. לא נותנות.. מנוח.. יודעת.. מסוגלת.. לעשות.. משהו.. יודעת.. נמצאת.. במצוקה..

שיר יקרה , שולחת לך יד מרחוק. מקווה שגל האיכסה שבך קצת נרגע. איתך..

יקרה, סליחה ש.. כתבתי דברים כאלה בלי לציין טריגר.. מפחדת שאולי עשיתי לך רע.. סליחה.. ותודה.. שאת כאן..

אני לא אוהבת את ההצפות האלה ואני רוצה שייגמר כבר ורוצה שהבושה גם תעבור כבר ולפעמים מרגיש לי שלעולם זה ישאר בתוכי כמשהו שישלוט בי תודה שאתה כאן עד שירגע.. זה בטח יימשך עוד המון זמן, לא תתחרט?

אין לי הרבה מילים מול הסבל שאת מרגישה.. רק רוצה להיות איתך , כמו אודי ושרית.. עד שיעבור

יקרה תודה לך שאת כאן זה הכי הרבה בשבילי לפעמים בלי מילים זה לא פחות מעם.. תודה

מצטרפת למי שכבר איתך פה. ו... עדיין לא את המפלצת בעיניי. הזוועה והמצוקה מפלצתיות. לא את. מאחלת לך ומקווה איתך שיירגע במהרה. TM.

תודה שבאת, את חושבת שאולי פעם.. אולי.. ארגיש פחות מפלצת?.. בתקופות האלה קשה לי לדמיין את זה, ואפילו להגיד את זה (או לכתוב) את זה על עצמי נראה לי אבסורד ביותר תודה יקרה