תועלת הכאב בטיפול??????

כתבת למטה לשלום, שייתכן כי הדיכאון דווקא מעיד על התקדמות טיפולית, וזאת שאלתי. למה אני חוזרת מטיפול הרבה יותר מעצובה, וזה לטובתי? הבנתי שהכאב והשבירה הפנימית , זה חלק נורמלי בטיפול, מה ההגיון בכך? ואני חשבתי להפוך למאושרת יותר מהטיפול... מה התועלת וההתקדמות הטיפולית בכאב? והאם יש סכוי לטיפול כגורם משמח?

תלוי בגישה הפסיכולוגית. קראתי תיאור מקרה בו הפסיכולוג סיכם שהעובדה שלא הספיק לייצר אמפתיה בטיפול אף היא חיובית כי המטופל זכה לחוות כאב אותנטי. התרומה של המטפל הייתה לשקף את התנהגות המטופל ,איך הוא נתפס ע"י אחרים. להסביר לו את המניע להתנהגות זו. התוצאה: המטופל נעשה מודע להתנהגותו ולהשפעתה על אחרים. חווה רגש אמיתי.לא היה הצליח לשפר מצבו הממשי .(לפי דווח המטפל). זו היא גישה רווחת. במאמר אחר קראתי על מטופל עם אותו הסימפטום. הטיפול נעשה לפי "פסיכולוגיית העצמי" . הגישה הייתה:אמפתיה לגורם הסימפטום. הבעיה נפתרה באופן עמוק. לפיכך ,נראה שגישה זו אכן יעילה יותר ושסבל אינו הכרחי בטיפול.עצתי הוודאית היא :להתלונן על המצב בפני המטפל/ת. יש לקחת בחשבון שהרבה מהמטפלים לא יודעים אחרת והם מטפלים לפי אמונותם כמיטב יכולתם.