איזו תסבוכת....

הי, אני כבר 3 חודשים בטיפול. אני לא בטוחה שאני יודעת מה אני עושה...... אולי הכנסתי את עצמי להתמודדות שאני לא יכולה לה. קשה לי לבקש עזרה מאחרים. קשה לי לחשוף את עצמי. מאוד. כשאני שם , אין לי על מה לדבר, אני אפילו מרגישה שאני לא 'מספקת את הסחורה'.שאני לא מספיק טובה. אני מפחדת שמא אני מאכזבת אותו או משעממת אותו. לאחר כל מפגש אני מחליטה שזהו , אני עוזבת אבל אז אני מזכירה לעצמי שהבטחתי לתת לזה הזדמנות. כמה מפגשים זה הזדמנות? החלטתי לפתוח את הנושא מולו. הסברתי שקשה לי להפתח, הוא אמר שהוא רואה זאת. אמרתי שאני חושבת כל שבוע לעזוב. אמרתי שאי אפשר להמשיך כך ושאלתי אם הוא חושב שיש טעם להמשיך, כלומר, עם רמת הפתיחות הקיימת . הוא אמר שזה תהליך שלוקח זמן וזה יגיע בהמשך... הסברתי שאני מפחדת להיקשר לטיפול, מפחדת ליצור תלות. מפחדת להיפגע באם הטיפול יפסיק בפתאומיות. אולי כל זה מצביע על כך שהטיפול הזה אינו מתאים לי? אולי אני בכלל לא מתחברת למטפל שלי? איך יודעים בעצם? הרי זו הפעם הראשונה שלי.. בכל מפגש אני מדברת ושותקת, הוא מנסה להדריך אותי באמצעות שאלות. וזהו. כשאנחנו באמצע נושא ונגמר הזמן, הוא אומר שנמשיך שבוע הבא, אך במפגש הבא אחנו לא ממשיכים מאותה הנקודה. זה לא מוזר? בנוסף, הוא לא אמור לתת insights על כל מה שאני מספרת לו? הוא לא חולק איתי שום תובנות, זה לגטימי? 'התלוננתי' על משך זמן הטיפול,שאני לא אחזיק מעמד כ"כ הרבה זמן, ביקשתי שינסה להעריך כמה זמן זה אמור לקחת עד שאראה התקדמות. הוא אמר שהוא לא יכול לענות לי על כך והוא עצמו היה בטיפול שנים רבות (אמור להדליק לי נורה אדומה?) הוא יוצא לחופשה. אמר שעכשיו, כששיטת הטיפול מוכרת לי ,שאנצל את הזמן לחשוב ולהחליט כיצד ממשיכים , אם בכלל. אני לא יודעת מה לעשות. גם אם אני ממשיכה, אני חוששת שמא 'עייפתי' אותו. אולי הוא בכלל מקווה שאעזוב?! ואם אני עוזבת, אני מאכזבת את עצמי. מתוסכלת. לא מבינה למה הכנסתי את עצמי לדבר הזה. any insights ? :) תודה

הי אודי, תודה על תשובתך. אכן הרבה שאלות, מצטערת. אם היית יודע עד כמה הנושא מטריד אותי..אני מתעוררת בלילה מרוב מחשבות. מטרתי בטיפול? הגעתי בעקבות תאונה, אשר מלבד ptsd קל , כנראה היוותה טריגר לחרדות. כל זה , אצל אחת שדרוכה באופן תמידי ולחוצה - כנראה הגדיש את הסאה. הומלץ לי על cbt עבור חרדות וטיפול אישיותי. cbt - ניסיתי, לא כ"כ עזר וכעת אני בטיפול דינמי.בתקווה להפוך לאדם רגוע יותר, שמח יותר , עצבני פחות ושלם עם עצמו.זו מטרת הטיפול מבחינתי.קצת מופשט, אני יודעת. הבעיה שאיני יודעת מה אני מרגישה. מלכתחילה לא הגעתי לאופציית הטיפול מרצון. ניסיתי לעזור לעצמי אך ללא הצלחה עד שלבסוף שוכנעתי לפנות לטיפול ע"י הקרובים לי. לכן אני חוששת שהפסקת הטיפול תנבע מחוסר הרצון לקבך עזרה. או מאותן דעות קדומות שלי (אני מודעת לכך...) לגבי טיפול פסיכולוגי ומהחשש שאחרים ידעו על מצבי...גם מבחינה כלכלית אני לא יודעת איך אפשר לממן זאת לאורך זמן. בנתיים, כפי שכתבי לך, במשך כל 3 החודשים לא הגענו לתובנות. אני רק מדברת. הגיוני? נראה לך שכדאי להמשיך לבנתיים?להמשיך לבחון? העניין הוא שאיני רוצה לבזבז זמן או כסף. ו...אני אשאל שוב, זה שהוא העיד על עצמו שהיה בטיפול, אמור להתריע על משהו? אודי, מצטערת על ריבוי השאלות והאורך.שמחה שמצאתי אתכם. תודה,פראני.