הי גם ממני

הי אופיר, טוב לראות אותך כאן...אפשרות לתיקון כמה מעורר תקווה, כמה מלחיץ... אני מחזיקה לך אצבעות. הי טימי, המון זמן לא דיברנו, שתהיה לך החלמה מהירה! מפריחה לעברך משלוח מפנק, כזה שיזרז את ההחלמה... הי אודי... לאחרות אני מוצאת ברכות ואליך מופנות הטרוניות, קשה להיות פסיכולוג.. לא אפרט יותר מדי אבל... היה יום כל כך קשה... בעטו בי מכל עבר וכשראו שאני מפורקת ורועדת ובוכה עדיין המשיכו לבעוט...איזה עולם. מזכיר רק את כל המטפלים שבעטו לכל הרוחות. אולי שיר על אובבסיות ישכיח את הכאב http://www.youtube.com/watch?v=KlJy_Cb21Lw ביי גלי

די הרבה זמן לא הייתי; לא יודעת מה איתך (היית;לא היית פה?)... אז לא דיברנו, זה נכון. קיבלתי את המשלוח - תודה! אודי - קשה להיות פסיכולוג?... גלי, סביר להניח שאחרי שהצליחו לבעוט בך היום עד כדי התפרקות (שלך), כבר היה יותר קל להמשיך. קצת מחזק את הרעיון של "גיבורים על חלשים". ובאשר לכל המטפלים הכדורגלנים, שבעטו לכל הרוחות... איך זה בסוף מתחבר לך עם שיר על אובססיה?... (לא שחסרים שירים כאלה). שיהיה סופ"ש רגוע יותר, TM.

איזה כיף לדבר סופסוף! אני הייתי כאן, לרוב, לסירוגין, כשהטיפול (הזה) נגמר חשבתי אולי להמנע מכאן. בסגנון של לא לחשוב לא להרגיש..אבל זה לא הלך כל כך... ובכלל לא היה יותר קל כשגמרו לבעוט. אני חזרתי הביתה צורבת מכאבים, וכמובן שכרגיל הכאבים כפולים, גם על מה שעוללו לי, וגם האשמה, איך אני הבאתי את זה על עצמי, למה זה תמיד קורה לי... סוג כזה של מחשבות שממש לא עזרו להעביר את החוויה הקשה... והשיר, לאיודעת כל כך... כנראה שלמרות שגם המטפלים עברו לשחק כדורגל, עדיין במצוקות (והאמת אולי כל הזמן), יש עדיין את הכמיהה...עדיף להבעט שוב ושוב ושוב על פני להיות לבד. מה שלום החיות היקרות שלך? אני חושבת שלהן דווקא את מעניקה הורות-יוצאת-מן-הכלל ובכלל איך את...קוראת משהו לאחרונה... ואולי כל מה שבא לך לספר שתהיה שבת טובה. רכה. שלווה. להתראות גלי