לאודי

מקווה שעוד לא עזבת...הבדידות יותר חונקת בימים כאלה ולא יודעת איך אבלה אותם (קשה לי לקרוא להם "חג") לבד עם אב אלים עם התפרצויות זעם ופוטנציאל לתוקפנות פיזית אשר כבר מראה את אותותיה... ואם פסיבית והכי גרוע - אני ה"חדלת אישים" שלא מסוגלת למצוא את הכוחות למצוא לי מקום אחר שארגיש בו רצויה.. פרט למקום אחד סופי ושקט ורגוע ונצחי אין בי עוד כוח