:-(
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
מרגישה ככ עלובה. מלוכלכת . מזוהמת עלובה. מלוכלכת . מזוהמת אשמה. אין בי כלום. ריקה. לא מסוגלת לדבר.לשתף. לספר. כן ניסיתי להענות להזמנה שלך כאן עוד מאז.. אני באה , והולכת .. גזרתי על עצמי שתיקה?.. כואב לי . מאוד . אני שותקת. מבטלת טיפולים.או רק בוכה לעצמי. מקרה אבוד?
כואבת איתך וחושבת שטוב שאת כותבת, משתפת איך שאת מסוגלת. מאפשרת לנקז את הזיכרונות המזהמים - שחשוב שתבדילי בינם לבינך - את נקייה וזכה. בטח טהורה מאשמה. תאפשרי ללכלוך לצאת כדי שתוכלי להתמלא בטוב. שולחת לך חיבוק וירטואלי. מיקה
החיים הם גלים.. גל יורד גל עולה... ובין לבין.. נשימה.. עמוקה עמוקה עמוקה.. יודעת שאולי את לא יכולה להבין את זה עכשיו, בעיקר רגשית.. כי כל כך כואב לך.. וזה כל כך מובן לי... ולמרות זאת אני אומרת.. כי יום אחד תגידי לי שאת יודעת.. וגם אם זה יהיה מגל טוב.. אני עוד אשמע ממך. אין לי מושג מאיפה התקווה הזאת מגיעה אלי, אבל היא שם... ואני מחזיקה אותה עכשיו קצת בשבילך.. בדמיוני את נחה אצלי בבית, אנחנו מטיילות בטבע, שותקות ביחד.. אני מביטה בך ואת בי, דמעה, חיבוק.. ורגש של אהבה. תבכי ילדה, תבכי.. שומעת אותך מרחוק, מחבקת.. בעדינות, ברוך.. ~נילי~
הי שרית יקרה, אני שמח שאת נעניית להזמנה. נסי לא לשתוק. אבל גם אם את שותקת זה בסדר. נסי לספר על תחושות העליבות, הלכלוך והזיהום. גם על הקושי בלקיים את הפגישות (אני מניח שלא פשוט להפגש כשמרגישים כך, למרות שאז כנראה שהכי זקוקים). אנו כאן איתך. אודי
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
