אודי
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
חשבתי אולי שאני באפי ציידת הערפדים כאילו אין לי שום מהות בפני עצמה מלבד ללכוד את הפוגעים שלא יחרבו אחרים אבל זו שליחות ארורה שהקוסמוס הנחיל לי ולא נתן לי תוספת סיכון למקרה של תאונות עבודה. הקוסמוס כנראה לא חשב שמגיע לי גם טוב כאילו הקיום שלי מותנה רק בעשיית טוב לאחר וככה כל חיי נראים אני המלאך הטוב השומר אבל לא היו מלאכים טובים לשמור עלי כי אני רק כלי ועייפתי להיות רק כלי זה לא הוגן ולכן אני לא יכולה גם להשאר מלאך כי הכנפיים שלי מתפוררות ברוח במקום להתרומם ואני בכלל בשר (שהולך ונעלם) ודם (שערפדים אוהבים למצוץ). סיימתי את תפקידי בעולם הזה ולא היו לי חיים משל עצמי אבל עזרתי לברוא חיים עבור אחרים וזה גם חשוב ומספיק אפשר ללכת בשקט עשיתי את חלקי.
נדמה לי שלא רפאים, ייתכן שזה הזמן לפרוש מתפקיד המושיעה ולהתחיל לחיות. מה שנקרא - מלאך במיל. אודי
להתחיל לחיות. התמזגתי עם האין אין לי יותר קיום אני חולה סופנית אפילו לך כבר נמאס ממני. אם אתה רוצה שאני אתאדה מפה אתה יכול לומר וזו לא מניפולציה מרגישה שכבר אין לי שום מקום בשום מקום.