אשמה משתקת

אני אתחיל מזה שאני בת יחידה ואמא שלי מאוד מבוגרת אבל לא זקוקה לתמיכה פיסית היא מלאת אנרגיה ועצמאית. אני מרגישה שהמערכת יחסים בינינו היא לא בסדר ושהיא עושה ככל שביכולתה כדי לסחוט אותי רגשית ולשלוט בי. אף פעם לא הרגשתי טוב בארץ ושאני חיה חיים מלאים. נסעתי לחו"ל בברכתה בהתחלה והיה לי טוב כל כך שאי אפשר לתאר סוף סוף היה לי את החופש שלי אחרי כמה שנים היא התחילה לבקש ממני לחזור ובכל שיחת טלפון או ביקור בארץ היא אמרה לי כמה שהיא בודדה ושיש ימים שאין לה עם מי לדבר ושאיך יש לי לב להשאיר אותה כך לבד. חייתי שם טוב הייתה לי עבודה טובה ובת זוג אוהבת אבל לא יכולתי לספר לאמא שלי והיא לא הבינה למה אני לא חוזרת. בסוף נכנעתי כי לא יכולתי יותר היא גרמה לי להרגיש כל כך אשמה והרגשתי שאני חייבת לחזור כדי אולי להוכיח לה שלא יהיה לי טוב בארץ. ברגש שחזרתי היא נסתה לשדך לי מישהו וגם הטיחה בי שאני צריכה כבר להתחתן וללדת ילדים ושהמקום שלי בארץ. היא מרגישה שאני רעה וחסרת רגישות כלפיה ואכזרית ואני חושבת שהיא שונאת אותי ומרגישה שנפל בחלקה מזל רע שיש לה בת כמוני. אני יודעת שהיא מקנאה בחברות שלה שלהן יש נכדים. עכשיו אני כבר פה חצי שנה לא מוצאת עבודה מתגעגעת רע לי מאוד אבל אני לא יודעת מה לעשות כולם אומרים לי שהיא לא הוגנת ושאני צריכה לעשות מה שטוב לי אם היא לא הייתה לבד הייתי נוסעת. כל פעם שאני מנסה לדבר איתה על זה שלא טוב לי היא כועסת וגורמת לי להרגיש כל כך רע היא אומרת שאני ילדה טפשה ושהיא יודעת יותר טוב ממני מה טוב לי ושאני אתחרט על זה ושאני אשאר רווקה כל החיים אם אני אסע. ואני נורא רוצה לברוח מפה אבל לא יכולה כי היא לבד ואני מרגישה אחראית ואשמה. כל כך רע לי אני לא יודעת מה לעשות?

תודה אודי אני חושבת שאולי כדאי שאני אלך לדבר עם מישהו כי אני לא מסוגלת לעזוב חזרה לחו"ל כשהיא כועסת עליי. חשבתי אולי גם שחלק מהבעייה זה שאין מי שידבר עם אמא שלי ויסביר לה את מה שהיא עושה אבל היא לא תסכים ללכת לפסיכולוג היא מאוד עקשנית.