היה לי הכל ונשארתי אני

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

30/01/2010 | 06:54 | מאת: אמיר

כן בערך הכל כסף והרבה (עסקים באירופה) אהבה חברים חום הלך הכסף ואיתו הכל ביחד אני בחור צעיר 27 יודע להתגבר קטן עלי (באמת) רק שלא מוצא את הדרך אולי לא באמת מחפש בשביל מה לחפש? מרגיש כמו זקן שחי את הכל ומציאים לו לחזור מהתחלה האפשרות היחידה שאני קם זה כדי להגיע לנקודה יותר גבוהה מנקודת השיא שלי אני כותב עכשיו מהראש למחשב בלי סינון אז סלח לי מראש בכל אופן חשבתי על טיפול פיסכולגי אתה יודע כדי להבין איפה הבעיות שלי מתחילות ולנסות לתקן משם מלחיץ אותי מאוד לשבת מול פסיכולוג מהרבה סיבות להיפתח לבן אדם שאני לא מכיר (עדיף מימשהו שאני מכיר) לא יודע איך הוא יוכל לעזור לי אחרי הכל הוא רק מקשיב ולעצמי אני יודע להקשיב גם לבד וטיפול לא יודע לא נראה לי שיש טיפול לנפש (אי אפשר להגדיר נפש אז לטפל פה?) ד"ר אני מצטער שחפרתי לך (ותאמין לי שהתחשבתי בך:) אבל כנראה שעומס הדברים ובאמת עברתי בכל 27 שנות חיי דברים לא קלים אבל בשנה אחרונה זוהי שרשראת מקרים שגדולה עלי אף פעם לא נכנע שתהיה שבת מקסימה

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך, "להקשיב אני יודע לבד" - נשמע לי משפט מאוד עצוב. מאוד בודד. ולגבי הנפש, אצטט שורה מספרה הנפלא של מיכל סנונית: "בתוך הגוף, עמוק עמוק, שוכנת לה הנפש. איש עוד לא ראה אותה, אבל כולם יודעים שהיא קיימת". קח את עצמך והרשה לעצמך להיות ביחד עם מטפל או מטפלת שיקשיבו לך. באמת. אודי

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית