:'(

טוב, בוב לא עונה לי לטלפון, היא מנמנמת.. ד. לא בבית.. אמא לא עונה.. אין לי למי לבכות. העולם הזה כזה כיאוטי, מבלבל. מדוע עורי כל כך דק, מדוע אני מחפשת אמת, מדוע אני כל כך רגישה ושברירית.. מדוע מדוע מדוע.. ידעתי. אני מרגישה שאני לא מצליחה להעביר את הרגש שלי עכשיו. לא בעוצמות אותו אני חווה. אני מרגישה בתוך מערבולת, אני עין הסערה.. יש שם שקט, והכל סוער סביבי.. אודי.. שוב כואב לי הגרון.. היום נהגתי שיכורה, בצהרים.. כבר לא יכולה להרגיש את הכאב הזה.. ואין לי דרך אחרת לטשטש.. (((((((עצוב לי)))))))) בימים האחרונים המחשבות על המטפלת שלי מתגברות.. נו, היא הייתה מבינה אותי.. :( (לא להעלב אודי :) ) אבל עזבתי אותה. ועכשיו אני לא חוזרת. עדין לא.. רק אני חושבת שהעולם הזה גם מלא בריקנות? ( {גם} {מלא} {ריקנות} {!!!} ) למי עוד זה כל כך כואב, כל כך צורב??? מי עוד מרגיש את זה בגרון כמוני??? לאן אלך, אנא אפנה.... הגרון, אוי אודי.. הגרון.. :( ביטוי ליצירתיות.. ואני כל כך תקועה. אוף. מילים מילים מילים מה עושים עכשיו? רוצה שמשהוא יכיל אותי.. כמה כבר אפשר לבד?! לאחרונה משתדלת להתרחק מהפייסבוק, מי ששם יותר מידי - רק מספר לכולם כמה הוא בודד.. זה לא מתאים לי, ההתמכרות הזאת. מה שאומר שיש יותר זמן לחשוב... לא קל. קצת הרבה קשה.. טוב, לפחות פה יכולתי לכתוב , סתם שטויים (שטויות בגירסה החמודית :) ) .. קצת לשחרר... אודילה וכולן.. תודה שאתן כאן... מצב רך.. חיוך.. מבויש כמעה, גוש בגרון... דמעה ושוב חיוך.. ~נילי~