אני קורס

שלום, אני נמצא במצב לא נסבל, הסיפור הוא כזה: בתחילת ינואר נפרדתי מחברתי לאחר כ-6 שנים של קשר מדהים. הסיבה הכללית היא שאני לא הייתי יכול לתת לה הבטחה כי אקדם את הקשר לכיוון משפחה וילדים ולכן החלטנו שנינו שעדיף שנגמור כי אין לנו שום דרך להתפשר עלהעניין הנ"ל. בלב ליבי הרגשתי כי לא אוכל באמת להתמודד עם הפרידה וארצה לחזור אליה במוקדם או במאוחר. כנראה לא כל כך שידרתי את ההרגשה שלי כלפי חוץ ולטענתה היא הבינה ממני, כתוצאה מחוסר סימנים ורמזים, שאין שום מצב או התעניינות מצידי לחזרה לזוגיות. לפני כשבועיים היא הכירה בחור במועדון והתחילה לצאת איתו. היא נמנע מלספר לי על כך מחשש שאעלב. לאחר שבוע של קשר היא שכבה עם הבחור הזה. כמובן שהיא הסתירה זאת ממני. אני גיליתי זאת ובאותו הרגע חרב עולמי ! כל מה שהתחיל לעבור בראש שלי זה האקט המיני עצמו שבו אני מדמיין איך, סליחה על הביטוי, "עושים אותה". מאותו הרגע לא פסק הבכי שלי, רעידות בלתי פוסקות לאורך כל היום, כעס, בחילות, חוסר תיאבון, חוסר יכולת לישון וכ"ו. כשהצלחתי להירגע ולדבר איתה, רציתי לדעת למה היא עשתה זאת, למה היא עשתה זאת כל כך מהר: תוך שבוע לשכב עם בן אדם זר (אפילו כשהיא הכירה אותי לקח לנו כמה חודשים עד ששכבנו). התשובה שלה היא תמיד אותה תשובה : "לא היינו בני זוג ואני יכולה לעשות מה שבא לי". תמיד התשובה הזאת נאמרה בשיא הקרירות וחוסר הרגישות האפשרית. היום לאחר 5 ימים שהיא שכבה איתו, חזרתי אליה. עד אתמול היא לא הייתה בכלל מוכנה להודות שהיא שכבה איתו, עד ש"שלפתי ארנב מהכובע" ואמרתי לה איך אני יודע על כך. היא נכנסה להלם אך המשיכה בשיא הקור להגיד לי שמותר היה לה הכל. אני חזרתי אליה משתי סיבות: הראשונה כי באמת אני אוהב אותה למרות שלא תיארתי בחיים שהיא תוכל ככה להתגבר עלי ותוך שבוע לשכב עם זר. והסיבה השניה היא, אני באמת שוקל לנסות למצוא דרך שאולי תגשר בין החוסר הסכמה שלנו לגבי העתיד. אמרתי לה שאולי אלך ליעוץ או טיפול על מנת לנסות ולראות האם כן ניתן לגשר בין הדעות שלנו ובינתיים לשמור עליה שלא תצא אם אחרים. אבל למרות כל זאת, אני לא מצליח להתעלם ממה שהיא עשתה למרות שמבחינה הגיונית זה חוקי - אין זוגיות אין מחוייבות, וזכותה להתחיל קשרים. אני מבין שהיא ניסתה למצוא דרכים פרקטיות לצאת מהמשבר הנפשי שלה. בניגוד אליה אני לא הייתי מסוגל לשכב עם בחורות לאורך הרבה זמן ומה שבטוח לאחר שבוע היכרות. למרות שאנחנו התחלנו כביכול דף חדש, איני מצליח להתעשת, אני די נגעל לגעת בה או להתקרב אליה - צצות אצלי מחשבות בראש על איך היא הייתה איתו, אני לא מסוגל להפסיק לרעוד, לא מסוגל לדבר איתה בטונים חמודים, לא מסוגל לא לשעול אותה על למה היא עשתה זאת. אני עדיין ללא תיאבון במהלך היום, לא מצליח להירדם. כרגע אנחנו לא ישנים ביחד מכיוון שאני סטודנט בדרום והיא במרכז. ההרגשה הנוראית שלי משתלטת לי על כל חיי הלימודיים: הפסקתי ללמוד, אני לא ניגש למבחנים, אני לא יכול לדבר עם החברים שלי ולא מצליח לעכל את זה שאהבת חיי שכבה עם זר מלפני 5 ימים. מה עושים ? איך מתמודדים עם זה ? אני לא יכול להמשיך לחיות ככה!