גם לחתול דרוס מגיע שיסירו אותו מהכביש

משפט שאני אומרת לעצמי בראש כבר כמה שבועות אבל כמובן שבהקשר הסימבולי. והנה זה קרה באמת. הוא שכב שם כמעט כרות ראש והנהגים החולרות ממשיכים לעבור עליו בלי שום יראת כבוד המת. דורכים על גופות ולא עוצרים. בטח שעות עברו מרגע מותו ודרסו אותו אולי עוד מיליון פעם. איך הם יכלו איך הם יכלו איך הם יכלו. ואני עמדתי ברמזור של מעבר החצייה רציתי כבר להעיף אותו משם ולא היה אכפת לי לעבור באדום ולהדרס גם, רק שלא ידרסו אותו שוב. לא נותר בליבם של האנשים דבר, שום חמלה. חציתי את הכביש לכיוון השני לקחתי לוח עץ מתוך האזור הבנוי ושקית. רציתי לעבור באדום ולעצור את כל התנועה. רציתי לצרוח- אנשים יש פה יצור מת קצת כבוד. אולי אתם אפילו אלה שדרסתם אותו. אבל אף אחד לא עצר. הייתי צריכה לחכות לירוק והוא נדרס שוב לפחות עוד עשרים פעם בזמן הזה. די די די כמה אפשר כמה אפשר. לראות זוועה בלי יכולת לעצור אותה. רציתי כבר לרוץ אליו ואז היה ירוק. הלב שלי רעם כמו מערכת תופים. לא האמנתי שאני עושה את זה לא מסוגלת לראות דם וזה היה יצור חי. לא ידעתי מאיפה למשוך אותו אל הלוח אני כבר לא זוכרת מאיפה משכתי וכולם מציצים מתבוננים ואף אחד לא עוזר. זה רק חתול. לא שווה התייחסות. לקחתי אותו מזועזעת אל צידו השני של הכביש. רציתי לקבור אותו. לא ידעתי איפה. אז הנחתי אותו על האדמה. זרקו לי מהמכוניות "תזרקי אותו לפח!". באיזו חוצפה? בסופו של דבר לשם הוא יגיע. אבל לבזות אותו ככה לפני כולם? לפח האשפה? זה לא מקומם של בעלי חיים מתים. למה למה למה למה. כל הסיפור הזה עשה לי רע. התחשק לי למות יותר מאי פעם. ואני כועסת על עצמי שלא הבאתי אותו לקבורה הולמת. הייתי קוברת את עצמי יחד איתו. קבר אחים. הוא נשאר על האדמה מרוטש. רגע אחד היה ורגע נגמר. מצד שני מצבו טוב יותר מזה שלי. אני בטוחה שאם אני הייתי במקומו אפילו לא היו מסירים אותי משם. האיברים שלי בטח היו מבותרים מסתובבים ומתפזרים לכל עבר. בטח היו מגיעים עד העיריה. ואף אחד לא היה טורח לאסוף את חלקיי. אולי רק זק"א. היו עושים לי לווית שדה ואף אחד לא היה מגיע. אתה היית מגיע ללוויה שלי אודי? חוץ מזה שהוא כבר לא סובל יותר. הוא סבל נורא וזה נגמר. אני מקנאה בו. אני ממשיכה להדרס שוב ושוב. אני רוצה המתת חסד אודי. להשתחרר מהחיים האלה. אני לא יוצאת מזה מצבי קשה והולך ומתדרדר. אני חולה. הנזקים מופיעים ומתגלים ככל שעובר הזמן. הגוף שלי נפגע אני זקוקה לניתוח. לא הצלחתי עם החיים האלה פגשתי יותר מדי נהגים דורסים. חבל על הילדה הזו מה עשו לה. היא היתה הרי יצור ענוג וטהור לב.