כיבוי רגשות

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

14/12/2009 | 23:18 | מאת: עננית

עשיתי סקס מרחמים עם ידיד שלי, שהוא גם אקס שלי, ונמצא בדיכאון קשה. זה היה הסקס הכי גרוע שעשיתי בחיי. משעמם, תפל, ולא מסעיר בכלל. אפילו זייפתי וגם חשבתי על מישהו אחר שאני דלוקה עליו. וזה לא שהוא לא עשה את כל מה שצריך לעשות. זה פשוט בגלל שאני לא מאוהבת בו, לא מעוניינת בו, ולא בקטע שלו בכלל. אולי רק קצת בשביל הנוסטלגיה ובשביל ביצוע העניין עצמו. הבעיה היא, ששכבתי שם מתחתיו, ואיפשרתי לו לעשות מה שהוא רוצה, מתוך איזה תחושת רחמים. שאם הוא יקבל קצת, אז לא יתאבד כמו שהבטיח. ואני לא מבינה למה לא ריחמתי על עצמי. למען האמת, לא הרגשתי כלום. שום דבר. לא אהבה, לא שמחה, לא שנאה, לא כעס. כלום. פשוט כלום. ריק. וואקום. גם לא אחרי. כאילו פשוט לחלוטין לא אכפת לי. למרות שבאיזה שהוא שלב נמאס לי. אבל גם אחרי כל זה, לא היה אכפת לי. אפילו ביום שאחרי, כשהוא כמובן לא התקשר אלי או משהו בסגנון - זה לא מזיז לי. כי אני הרי יודעת שהוא כזה. אנחנו מכירים כבר שנים. אני פשוט לא מבינה למה עשיתי את זה. ובעיקר למה לא הרגשתי כלום. לחלוטין כלום. איך אפשר לכבות ככה את כל הרגשות ? ומה זה אומר עלי ?

לקריאה נוספת והעמקה
16/12/2009 | 19:35 | מאת: סוריקטה

הי עננית, את מתארת משהו שמאפיין יחסים עם נשים מוכות או מי שעברו ניצול מיני. אנא זכרי ש את לא אשמה בסבל שלו, ולא צריכה (או יכולה) לקחת אחריות על החיים שלו. בעיניי, גם אלים מבחינתו לאיים בהתאבדות אם ... אם הוא בדיכאון קשה הוא צריך לשתף פעולה ולהיות מטופל אצל איש מקצוע. בבקשה שמרי על עצמך. אותי זה מפחיד והייתי מציעה לך לא להתפתות ולשמור מרחק. סוריקטה

שלום עננית, אולי כיבוי הרגשות קשור למפגש הזה עם הדיכאון, שהפעיל אותך. מוכרת לך התמודדות קודמת עם דיכאון של דמויות משמעותיות? אודי

18/12/2009 | 13:00 | מאת: עננית

בני משפחתי הם אנשים שליליים ורעים. מאוד. אז ברור שבמהלך חיי נאלצתי לצמצם רגשות. גם הבחור ששכבתי איתו זה מישהו שפעם מאוד מאוד אהבתי. אבל הוא לא היה מעוניין להיות איתי. אז באמת גם אליו צמצמתי רגשות. אבל עדיין אכפת לי ממנו. העניין הוא שמדובר פה בסיטואציה אינטימית שאמורה לגרום לי להרגיש טוב. וזה לא קרה אפילו מבחינה פיזית. ואם מלכתחילה ידעתי שאני לא אתן לעצמי להיסחף אחרי הרגשות עם אדם שלא מעוניין בי, אז למה שכבתי איתו בכלל ?? ומה אם זה יקרה בעתיד עם מישהו אחר שאני כן אהיה אמורה להרגיש איתו משהו ? אותו עניין רלוונטי גם לגבי אבא שלי שנמצא במצב קשה אחרי תאונת דרכים. אמנם בהתחלה בכיתי איזה חודש וחצי, אבל זה לגמרי נעלם. עכשיו יש רק קמצוץ של רחמים עצמיים שאני נאלצת לטפל בו. וגם זה לא יותר מדי. אני כן מקדישה זמן לנסות לעזור לו, אבל אין בי את רמת הרחמים כמו שהייתי מצפה. משך חודשיים בעיקר חשבתי על כל הרע שהוא עשה. איך אפשר להרגיש יותר ?

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית