קשר גורדי

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

21/11/2009 | 23:29 | מאת: אליס

היי אודי, תודה על התשובה שלך, (ל XXYZ אתה בטח לא זוכר, אבל זה לא חשוב ) אתה צודק, אני חושבת שהיה תהליך וקרו דברים בטיפול הזה . ומצד שני : זה לא מתאים עד מביש לאישה/אמא עסוקה לבזבז זמן יקר בחיפוש מידע באינטרנט על המטפל ומשפחתו, לחשוב על הטיפול עליו עלי ועל הקשר, לפעמים מחשבות קשות שגורמות לי להרגיש מושפלת ונלעגת. ההגיון שלי סביר בד"כ אבל זה לא עוזר לי להתגבר על כל מיני מחשבות ורגשות בקשר הטיפולי הספציפי הזה. אני לא יכולה להתגבר על כל מיני אמירות והתנהגויות שלו שפגעו בי ולהאמין לו שהוא כן וישר איתי, ומצד שני די מחרפן אותי ההתעסקות הזו והצורך הרגשי (הנואש והחד צדדי) להיות איתו בקשר. אני שוקלת לסיים את הטיפול , פשוט לא לבוא יותר (אני כבר חשה הקלה מעצם הרעיון).היו פעמים נוספות שבאתי ובקשתי שניפרד, אבל בגלל האמביוולנציה שלי לא היה כל כך קשה לשכנע אותי להשאר (גם הוא מעונין בקשר אתי, אבל בתנאים שלו, במקום שלו ל50 דקות). אני חושבת שגם לעזיבה שלי יהיה ערך טיפולי משום שצעד כזה מצריך כוחות והחלטיות ואולי לזמן הזה זה מספיק לשני הצדדים?. שבוע טוב.

לקריאה נוספת והעמקה

הי אליס יקרה, זוכר, בוודאי שזוכר. שלא כמוך, אני חושב שזה טבעי מאוד להסתקרן לגבי המטפל או המטפלת, וגם לנסות וללמוד אודותיו זה טבעי. אני יודע שיש מטופלים שלי שלא רק עושים גוגל על שמי, אלא יודעים לצטט (לפעמים טוב ממני...) דברים שכתבתי. הצורך שלך - לגיטימי. מאידך - תפקידו של המטפל לשמור על המסגרת הטיפולית. זה מעורר פעמים רבות תחושות לא פשוטות של תסכול (אני רוצה, אבל הוא מונע זאת ממני בגלל ענייני מסגרת וגבולות), אבל זה בדיוק מה שמאפשר לטיפול להתקיים ולשותפים בו להתבונן על החוויות הרגשיות שנוצרות במהלכו. פרידה היא דבר חשוב ביותר בטיפול. אבל כדאי שתעשה תוך כדי עיבוד שלה וכמובן - בזמן הנכון. בדרך כלל אני לא ממליץ על עזיבה חד-צדדית. היא (לרוב) לא משרתת התקדמות, אלא התנגדות לטיפול. אודי

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית