שאלה דחופה

שלום אודי, לפני כחודשיים אחרי שנה וחצי של התלבטויות נפגשתי עם בחור בגילי. היה בינינו מגע אינטימי ללא יחסים מלאים. את המשמעויות העמוקות של הדבר הבנתי רק אחר כך. מאז אני חש תחושות של חרדה. הבחור היה נחמד אבל היתה אלימות מילולית. לא חששתי מפגיעה פיזית, הוא לא רודף אחרי בטלפון או בכל אמצעי אחר, אבל האלימות המילולית עושה לו את זה כנראה. לא חשתי תקיפה או ניצול מיני, אפילו היה לי נחמד. פניתי לקו סיוע והם הפנו אותי לעו"ס קליני שמתמחה בתקיפה מינית. אותו עו"ס היה בגילי פחות או יותר וחשתי התנגדות, וחשש מחשיפה. מיד הוא ביקש לדעת מה שם המשפחה שלי. סירבתי והסברתי לו למה הוא לא מתאים לי. ההתנגדות נבעה כנראה בין השאר מטיפול פסיכולוגי שנפגעתי ממנו בעבר. תססתי, תקפתי ואכלתי אותו בלי מלח. כעת אני חש במצוקה: אני לא יודע למי לפנות: נראה לי שאם אפנה לפסיכולוג שמתמחה בתקיפה מינית שוב אחוש חשש מחשיפה ובושה בגלל הזהות המינית, ארגיש כאילו אני יושב על ספסל הנאשמים, במיוחד שאני הבאתי על עצמי את הסיפור הזה. התלבטתי האם לפנות לפסיכולוג רגיל, לספר על המצוקות שלי בכלל ואם באמת ארגיש בטוח לפתוח גם את הסיפור הזה ולקוות שהוא לא יזרוק אותי מהקליניקה. ואולי זו תהיה הכנה לאיש מקצוע מומחה בתחום. מה דעתך? תודה!!!!

שלום אודי, תודה רבה על תשובתך. אני לא מרגיש שהייתה תקיפה מינית. אותו בחור שאל אותי בטלפון אם אני חושב שהייתה כאן תקיפה מינית ואז העניין הזה נכנס לי לראש. נראה לי שכל קיום של יחסים בפעם הראשונה גורם למחשבות ובחינה מחודשת של הדברים, ואני חש חרדה מסוימת- זו הפעם הראשונה בחיי שמישהו נגע בי בצורה אינטימית... לא היו לי יחסים לפני כן בכלל. אני מרגיש שאם הייתי מקבל חום ואהבה ממקורות אחרים, לא הייתי נזקק להיפגש עם אותו בחור. אני בחור דתי רווק, לא היו לי מפגשים אינטימיים עם נשים מעולם, ומפגש עם בחור היה מבחינתי אפשרות לקבל התייחסות חמה ואוהבת. אכן קיבלתי התייחסות ופידבק. עשיתי לו אידיאליזציה (לפני שנפגשנו יותר) ועל הרבה דברים אני ממשיך לשאול את עצמי מה הוא היה חושב, אני מרגיש שאני מדבר איתו, למרות שלא דיברנו כבר שבועיים. העצה שקיבלתי בטיפול הקודם בנושאים אחרים הייתה להתנתק מהמחשבות, לחשוב על דברים אחרים.אני מנסה ליישם את זה כאן, אבל הוא עולה לי שוב ואני מרגיש מוטרד כל הזמן. ושוב אני מרגיש את החשש מחשיפה. אפשר להיות בטיפול בלי שם משפחה? חשבתי שאני צריך לתת לעצמי שבוע לנסות להירגע ואולי אז לנסות שוב לגשת לטיפול. איך אוכל לדעת עם מי אחוש בנוח ולא אהיה מלא בהתנגדות? ואולי באמת לחשוף את העניין רק בשלב מאוחר יותר של הטיפול כשאני מרגיש בטוח? ואולי בכלל אני לא בשל עכשיו להיחשף? אז להישאר רק עם המתנדבים מקו הסיוע? אחד מהם, די מיומן הציע לי להיפגש איתו, אבל אחרי המפגש עם אותו עו"ס אמרתי שאני לא מסוגל. אני מרגיש שסיבכתי ואני ממשיך לסבך את עצמי כל הזמן.... אני חושב על זה הרבה... ואולי אם הייתי חושב ומחכה הייתי איך שהוא מצליח להרגיע את עצמי... אז לגשת לטיפול או לא? ובינתיים אני מתפוצץ מבפנים ולא מסוגל להרגיע את עצמי!!!