לאודי..

אני מרגישה שכל דבר איכשהו שקשור בי נהרס, וזה מפחיד .. אני יסביר לך למה אני מתכוונת (מצטערת שזה מפחיד..זה לא בשליטתי, זו המציאות) .מה שקורה שאני מרגישה כאילו גרמתי לאנשים לחלות קשה בגללי..לא יודעת למה התחושה הזו נדבקה אליי.. הרי מעולם לא רציתי חלילה שהם יחלו במחלה הקשה הזו..,ובכל זאת אני מוצאת את עצמי עם רגשות אשם שמא הם חולים בגללי..בגלל שפגשו אותי.. בגלל שהייתי חלק מחייהם היפים לתקפה מסויימת?? אני יודעת שזה ודאי נשמע מוזר, ואכן ברור לי שברמה ההגיונית בעצם זה שהם חולים במחלה הקשה הזו -לא קשור אליי ולא קרה בגללי.. אבל בכל זאת יש לי מן מועקה שמלווה אותי, מועקה של פחד מעצמי: אולי הם חולים בזה רק בגללי, כי הבאתי להם מזל דפוק לחיים שלהם מתי שפגשו אותי".. אני לא יודעת איך לעכל את העובדה שכל כך הררבה אנשים שאני מכירה (חברים)חלו בסרטן קשה וחלקם נפטרו וחלקם עדיין מתמודדים עימו .. וזה קשה לי לראות אותם סובלים ככה את המחלה האיומה והמושחתת הזו, מבלי שיש לי איך לעזור להם.. כיצד לתמוך בהם?? איך להציל אותם שלא ימותו לי חלילה אף הם?? אני מזועזעת מאד בכל פעם שאחרי תקופה כלשהי אני שומעת שעוד אדם טוב ומיוחד, אדם שיקר לי מכל, נהייה לפתע חולה בסרטן ..ומספר לי את זה בעדינות..ואני כבר כאילו כמעט יודעת בודאות שזה מה שהוא הולך לומר ליואני נחרדת שוב..ושוב. ולא יודעת איך להתמוד . כועסת על עצמי .על העולם. על חוסר הצדק.שאנשים נהיים ח ולים פתאום וכל עולמם מתהפך ברגע אחד.. ואז הם באים ומספרים לי ..וגם אני כל עולמי מתהפך ונקרע לי מבפנים. אני מרגישה אשמה משום מה. אני כאילו רוצה לקחת מהם את המחלה הזו ושהם יהיו בריאים לתמיד ולא איכפת לי שאלוהים יקח אותי במקומם. מה לעשות עם זה אודי ? זה ממש כואב לי מאד. אני מאשימה את עצמי(למרות שלא ברור גם לי למה?)ומפחדת מעצמי. למה זה קורה לי אודי? למה זה ממשיך לקרות עוד ועוד??

היי אודי, שאלת אותי במה באמת אני מרגישה אשמה ומהו הרע שאני "אחראית "עליו? ובכן שזה קשה לי לדעת איך לענות על זה בכלל. בגדול נסיתי לנתח את זה עם עצמי ויתכן כי אני מרגישה אשמה כי בכל פעם שמכר אחר שלי חלה בסרטן נוצר אצלי הקישור כלפיי : פעם שכעסתי מאד על מישהו שפגע בי אחלתי לו בלב שגם הוא יפגע בדבר שהכי אהב כמו שפגע לי בדבר שהכי אהבתי... אומנם איחלתי את זה רק בלב ורק פעם אחת ומייד אחר י זה כעסתי על עצמי וחזרתי בי ממחשבתי הרעה.. אבל כעבור גמן גילתי שהאדם חולה מאד בסרטן.. הרגשתי חרה עם עצמי והאשמתי את עצמי והתפללתי שיבריא ..אך ובהמשך הוא נפטר וחטפתי שוק כואב מזה. ואז אדם ממשפחתי חלה בזה והרגשתי כאילו הגלגל מתהפך עליי בחזרה (כאילו אולי מן נקמה כזו? ) ,ושמגיע לי וכו.. וגם שואתו אדם ממשפחתי שחלה, תמיד היה אומר לי במשך השנים " את תעשי אותי חולה, ורק שתראי אותי חולה מאד ועומדת למות-אז את תיזכרי להשתנות." ואז כשחלה -בכיתי מאד וניסיתי להישתנות לטובה וביקש ממני שאני ישגיח על כל המשפחה וידאג לכולם וכד.. בסוף הוא נירפא מזה למזלי.. ואני חזרתי להיות שוב "הרעה" בבית ,קצת אחכ גם עזרתי בחונכות לילד מתקשה ובאותה תקופה הילד היה חולה לעיתים קרובות ולכן גם שמרתי עליו בייבסיטר לעיתים קרובות.. ואז התחילו לי מחשבות כאלה , מן הרגשה חזקה כזו לא מוסברת שיש לו סרטן", לא יודעת למה. כי הוא חלה לעיתים קרובות והיה עצבני ברמות לא נשלטות והיו לו פצעים מדממים ושמתי לב שהם לא נקרש מהר אצלו..וכיוון שלמדתי אז ברפואה זה הטריד אותי ולא פעם חשבתי לומר להוריו שיקחו אותו לבדיקה אך חשתי להבהילם סתם ובסוף החלתי לשתוק .. ומעט לאחר מכן סיימתי לחנוך אותו.והפרידה היתה קשה ממנו. כעבור 3 שנים בערך שמעתי שהוא חולה בסרטן .הוא נאבק על חייו במשך חצי שנה ןנפטר ,לצערי. שוב הרגשה של אשמה, שכאילו יכולתי למנוע אם הייתי מנסה לומר להורים משו על תחושתי אז..(אבל הם בטח היו חושבים שהשתגעתי,ומה פתאום ? ) היה לי קשה להתמודד עם מותו. ומאז חלפו כמה שנים(בהם דוד שלי חלה קשה בסרטן-והבריא לאחר מאבק ארוך וניתוחים של שנים.. נ.ב.: גם עליו היתה לי תמיד תחושה בטן ממש לא מוסברת מגיל ילדות ,שהוא יחלה בזה..ולצערי זה קרה !??) ועשיו רק בשנה האחרונה הכרתי עוד 2 אנשים ,חברים טובים, שלפתע התגלה אצלם הסרטן.והם אישית באו וסיפרו לי.(לפחות במקרה שלהם לא היתה לי שום תחושה שזה עומד לקרות)! אני מרגישה אשמה ,חוסר אונים כזה איך לעזור להם.. כועסת על עצמי למה הם חולים ?מרגישה שוב "הרעה" בכל הסיפור המזעזע.. תוהה עם להתחיל להיפרד מהם כבר עכשיו בהדרגה או להישאר ולתמוך בהם -בהגזמה? (אני גם לא יודעת איך לתמוך בהם. אם הם ידעו כמה אני בוכה עליהם ומרחמת -הם עלולים להלחץ ולהתרחק..) כי אני לא יעמוד בזה אם גם הם ילכו לי (.. סליחה!! אבל אני עדיין מרגישה,לצערי, מסוכנת? ? ? ? . ?!