מסרים מהקוסמוס

קודם כל מודה לכם אודי, ילדה אשה גליה גלי וסוריקטה מקרב לב על דבריכם אני כ"כ מוצפת שאצליח לדבר עם כל אחת בנפרד מאוחר יותר שמשהו בי יחזור לשפיות אם בכלל. הוא מדבר אלי כנראה בשפה שאני לא מצליחה לפענח שולח לי רמזים כבר שנים ואני לא מבינה לא מבינה מה הוא רוצה לומר לי והכל כ"כ סימבולי- חיי בערות הזויים בדיוק כמו חלום. אבל חלום בלהות. לפני שעה עמדתי במעבר חציה היה חושך, פתאום איזה נהג של איזו מכונית חדשה ודי לא שכיחה שעמדה הפנה את הראש שמאלה אלי ולא הפסיק לתקוע בי מבטים חודרים ובוחנים. היה קצת מביך ידעתי שמסתכל אבל הפנתי בכל זאת את הראש ישר אליו ולא האמנתי למראה עיני. דרך חלון המכונית יכולתי לזהות אותו לא במדוייק אבל משהו היה מוכר כ"כ אלהים. נחרדתי והלב שלי דפק ודפק וקפאתי והרגשתי איך הגוף שלי הולך ונעלם כשחציתי את הכביש ואני נהיית דקה יותר ויותר וראיתי אותי דרך עיניו ילדה עלובה מיותמת ומתפוררת, אבל פתאום חזרה לי המציאות פתאום הפכתי להיות גוף ממשי נע בחלל אחרי שחודש אין לי כבר נקודת מבט, אין יותר עולם דרך העיניים שלי. מרוב בלבול חזרתי הביתה בטעות בדרך שמובילה לבית הקודם שלי. שבוע לפני שפגשתי אותו לראשונה לפני שנה בדיוק באותו היום שדיברתי איתו בבוקר לקבוע פגישה- עליתי בלילה לאוטובוס הומה אדם. פתאום הבחנתי באדם מסקרן עם עיניים משוטטות שקרא ספר וישב רחוק אמנם- אך ממולי. שאלתי את עצמי שאלות ניחושיות בנוסח מי הוא יכול להיות. עלה בדעתי עורך דין, רופא או מטפל כלשהו. פתאום עלתה בי מחשבה מטורפת- אולי זה המטפל שדיברתי איתו בבוקר. מייד פסלתי את זה- משהו בקול לא התאים לחזות. אבל הוא נורא הזכיר לי מישהו. שלחתי אס אם אס לאיזה מישהו- שיושב כרגע מולי אדם שדומה למישהו שאנחנו מכירים (מסובך קצת...). בד"כ אני לא מתבוננת באנשים לא רוצה להביך אותם כי ישר אני מקבלת המון מידע עליהם וזה לא הוגן, אבל איכשהו החלטתי אפילו לצלם אותו מרחוק. מעולם לא צילמתי אדם אקראי לפני. זה היה רעיון שקיבלתי מעוברי אורח אלמונים שהיו מצלמים אותי מתוך המכוניות שלהם במצלמות הפלאפון שלהם. נשארה תמונה ושכחתי מכל הפרשה. שבוע אח"כ נפגשתי איתו לראשונה. הוא היה מוזר עד מאוד, מלא טיקים, רעד ונראה מבוהל עד אימה מולי. לא הבנתי איך קיבלתי המלצה על תופעה שכזו. אבל בגלל ההיבט המכיל והחומל שבי החלטתי לתת לו צ'אנס נוסף- בכל זאת, רושם ראשוני. אבל גם קצת ריחמתי עליו. אין צורך לומר שמהפגישה השניה חל בו מהפך קיצוני והוא הפך להיות בולדוזר חסר עכבות. אני התחלתי לרעוד במקומו. אבל מה שקרה כשיצאתי ממנו לראשונה שהיתה לי תחושה מאוד משונה לא רק דה ז'ה וו. הרגשתי כאילו פגשתי את הבן אדם ולא זכרתי מהיכן. ואז הצצתי בתמונה בפלאפון ולא היה שום ספק. התחלתי לרעוד. זה הוא איך יתכן. איך יתכן. אבל היה ברור לי שהמסר הקוסמי אומר- מצאת את המטפל שלך אולי יכול להתרחש סוף סוף שינוי. לא לקחתי בחשבון אפשרות ששינוי יכול להיות גם רע. הוא כמובן סתר הכל. טען שזה לא היה הוא. אבל היה משהו מוזר בהכחשה הזו, לא משכנע. היה משהו מאוד פטרוני בקשר הזה שנתן לי תחושת הגנה. משהו מאוד טוטאלי אבל לא בטוח ופולשני. כל הזמן ניסה לפלרטט איתי דיבר איתי בשפה עם רמזים מיניים בוטים ללא הרף למרות שידע טוב מאוד שנוצלתי בעבר. אבל הוא הכיר את נפשי בצורה כ"כ מדויקת כאילו פגש אותי כבר בעבר. וזה היה מאוד משמעותי לי. חשבתי שכוונתו לעזור לי. אבל הוא הכיר אותי כפי שהצייד מכיר את טרפו. פסיכופתיה ואמפתיה לפעמים נראות זהות. המתקשרת שהגעתי אליה אחרי פגישת הסיום הטראגית ההיא שקיפדה והפכה את חיי- פרשה אחרת את ארועי האוטובוס. היא ידעה שנפגשנו לפני הטיפול לפני שסיפרתי לה אבל טענה כמובן שהיה מפגש קודם אפילו יותר, בגלגול הקודם. אני הייתי בת 12 והוא אחי הגדול בן 17 במזרח אירופה באיזו מאה קדומה. הוא ניצל אותי מינית 10 שנים ונולד לי ממנו ילד. זו הסיבה שנפגשנו בגלגול הנוכחי. אולי לצורך תיקון. של מי...? שלו? שלי? אבל אישיות פסיכופטית מלאת תאוות כוח ושליטה לא מצליחה כנראה להשתקם גם אחרי כמה וכמה גלגולים. הגרעין המעוות הזה עובר בתורשת הגלגולים ולא יכול באמת להשתנות. היתה לו הזדמנות לתקן והוא לא ניצל אותה. במקום זה ניצל אותי. אבל הוא היה המטפל הוא היה המטפל לעזאזל. בגלגול הבא אני רוצה להיות קצינת המיון שתחליט לאיזה גלגול הולך כל אחד. ובגלל שאהיה קרובה לצלחת ומתוך ניצול של קשרי קרבה עם עצמי אדאג שלא יהיו אצלי יותר גלגולים. די, מספיק. רוצה לנוח אלפיים שנה לפחות. עייפתי. רוצה שקט. רוצה כבר לחדול סבלתי מספיק בגלגול הזה ובגלגולים הקודמים. ההסטוריה רודפת אותי. לא הצלחתי לתקן שום דבר. מקווה שבמוות יהיה אולי שקט. מגיע לי. רפאים

רפאים יקרה יכול להיות לך שקט *בחיים*. מגיע לך השקט הזה אבל לא מגיע לך לחדול. והחיבוק מכאן עדיין ממשיך לעטוף אותך ((((((((((())))))))))))))))) את מצליחה להרגיש אותו? בינתיים אולי יש דברים קטנים ש*את* יכולה לעשות כדי להוציא את הבלהות מהחלום הזו, סרט מצחיק ומשכיח, אוכל מתוק ומנחם, או משהו סימלי חדש לתלות בביתך החדש, משהו שיחזיק את התקווה להתחלה חדשה, רגועה יותר. איתך, מחבקת, כואבת את כל מה שנאלצת לעבור, נותנת לך יד למשוך אותך מהבור השחור... לילה טוב מלא חלומות מקסימים (או לפחות סבירים (-: ) גלי

גלי יקרה (((((((((((((((((((((((((( ))))))))))))))))))))))) תודה על שהנך והסימן תמיד נראה מפתיע כל פעם מחדש ובטח שאני מרגישה אותו. הבית עדיין זר לי למרות שתליתי כמה תמונות מוכרות כך גם הגן הפראי שרציתי כ"כ. כאילו אני תיירת בבית שלי אבל בלי כל תחושה של נופש. כאילו אני רוח רפאים שלא מצליחה להתביית כאילו אני חיה בזמן אחר מזה שלכם אני במצב הקפאה עמוקה אבל רק החרדה והדכאון לא נכנסו למקפיא, כאילו אני מתבוננת על עצמי והחיים מהצד כאילו אין יותר ממשות. זה מפחיד נורא אולי אני יוצאת מדעתי. אבל מה אתך גלי? איך את מתאוששת? הכל טרי כ"כ עדיין... רפאים

אודי ציפור הלייל ואחר-הצהריים תודה על השקט ששלחת לי ושהחזקת אותי פה כמה חודשים ושאם ארצה להזכר באיזה טוב רציף שיכולתי להאמין לו אחרי השואה שעברתי זה יהיה המקום הזה והעקביות הזו להמשיך להשקות כמו שאמרתי צמח עם ענפים יבשים ושורשים יבשים שצריך בעצם לעקור- שאני מרגישה שקשה לי להאמין שמשאבים מושקעים בי כשאני צריכה לפנות מקום לצמחים חדשים ורעננים אחרים כי כמו שהוא אמר לי בסוף- לא לכולם יש תקווה לא לכולם אפשר לעזור. אאני רוצה אודי להפסיק לחדול לעזוב אין לי תקנה יותר אני כבר מתה בכל מקרה. רצחו את נשמתי מהמקום הכי לא צפוי. אין עוד תקווה וטעם. חיי נגמרו. אני רק דוחה את הקץ. הפכתי לפרור אבק. תודה על היותך אודי אתה חנוכיה על החלון נס גדול היה פה רפאים