בקשה לעזרה
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
שלום, אני בת 19 וחצי. אני חולה מגיל 12 באנורקסיה, אובחנתי בגיל 15. עברתי אשפוז במחלקת הפרעות אכילה בתל השומר לפני כשנה. הייתי במעקבים לאחר השחרור במשך יותר מחצי שנה, מצבי הפיזי והנפשי המשיך להדרדר במתינות, עזבתי את הביקורות וגם לא הסכמתי לאשפוז. בהמשך עברתי טיפולים במכון "אגם" להפרעות אכילה. לאחר חודשיים של טיפול פעמיים בשבוע- עזבתי את המכון, הרגשתי כי אין טעם בטיפולים ואני לא מצליחה להשתקם וסוג הטיפול לא עוזר לי. עכשיו אני ללא שום טיפול ואני לא מקבלת עזרה מדיאטנית או פסיכולוג. אני גם משרתת בשירות לאומי כ-10 חודשים. השתחררתי מהצבא בשל ההפרעה, על פרופיל נפשי. אני לא רוצה לפנות שוב לאנשים שרק מקשיבים לי ומבלי לתת כלים לפתרון ודרך אמיתית להתמודדות. מאד קשה לי להתמודד עם כשלון ביום יום ואני תמיד שואפת להיות הכי טובה בכל, אם אני לא מצליחה אני נכנסת לדיכאון. אני בעצם כל היום עצובה, אני מרגישה רע עם עצמי ואני שונאת את האופי שלי ואת המראה שלי. אני מרגישה שאף אחד לא מבין אותי באמת, ושחושבים עליי דברים אחרים ממה שאני באמת מרגישה ורואה על עצמי. אני גרה עם ההורים, אני מרגישה אשמה בדברים שלא מצליחים להם, אני לא יודעת איך לעזור ועדיין אני מנסה איכשהו לדאוג להם. הרבה פעמים הם לוחצים עליי לעלות במשקל, להתאשפז לעשות משו עם עצמי. לעזוב את השירות והספורט.ואני לא מסכימה. ניסיתי גם לפנות לרפואה משלימה, אך לא מצאתי אדם מקצועי שיכול לעזור לי. במיוחד גם מצבי הכלכלי עצר אותי מלהרחיק לכת בנושא. אודה לך על תגובה בעניין ואם תוכל לייעץ לאן לפנות לעזרה ממשית.
שלום מיכל, את בוודאי יודעת שהאנורקסיה זו מחלה מורכבת, רעה, ממיתה, נוראית. אני משער שאת מכירה את הדחף להדוף כל נסיון עזרה. מנסיוני - במצבים כשלך, הטיפול הנכון הוא טיפול רב מערכתי. לעתים אין מנוס מאישפוז (שנותן מענה לרב המימדיות) ולאחריו טיפול ממושך בפסיכותרפיה (ויש בהחלט אפשרות להעזר בטיפול בעל היבטים מעשיים מאוד, אולם זה תלוי בשלב בו את נמצאת וביכולתך לקחת אחריות אמיתית על מצבך). תדאגי לעצמך. לא להורים ולא לאחרים. גשי לטיפול מלא ושלם. שיקלי ברצינות מסגרת אישפוזית. המחלה הארורה הזו מחריבה הכל: את הגוף, את המוח והקוגניציה ואת התפקוד. לא אוכל לסייע במסגרת האינטרנט מעבר ללהציע לך לקחת את עצמך בחזרה לטיפול. עבור עצמך. אודי