אין
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
היי אודי אני מנסה לכתוב, כי לא מצליחה לעשות עכשיו שום דבר אחר מלבד לחשוב איך לפגוע בעצמי. ביום שני היתה תוכנית של אמנון לוי שהפילה אותי לגמרי (לא יודעת אם ראית, אבל אני מדברת על החלק שעסק בבחור שעבר בילדותו פגיעה). היו שם, בכתבה, יותר מידי דברים, אפשר להגיד דומים?, שזרקו אותי לשם. לשם- למקלט שלי, לדלת הברזל הענקית והכבדה שלי, למזרון שהיה זרוק בפינה מטונף, מסריח, קרוע. מאותה תוכנית אני שם. שם וכאן, ואולי כאן ושם. הכל מתערבב. הכל מגעיל הכל מסריח הכל צועק הכל שותק הכל כואב. כואב הלב. כאב שקשה לי להכיל. מתנדנדת בין הנסיון להחזיק לבין הנסיון למות. המטפלת אומרת שאני עדיין לא יודעת איך להתמודד עם פלשבקים, איך להתמודד עם הזכרנות שישנם ואלה שאינם. ככה היא אומרת. היא יודעת ששעות קשות לי. היא לא יודעת שבלילה ניסיתי ללכת מפה. כואב לי הלב. כואב הגוף. כואב בנפש. כואב לי.
הי שיר, לא ראיתי את התכנית, אך סיפרו לי עליה. לכתוב זה בסדר. אל תפגעי בעצמך. דווקא העובדה שנפגעת על ידי מישהו אחר מדגישה את הצורך שתשמרי על עצמך מפני פגיעה נוספת, גם אם על ידייך עצמך. את הכאב ננסה להחזיק ביחד, להפכו למלים, כל מי מיכול ומוכן יוכל להחזיק חלק ואולי להקל. אם בשתיקה ואם באומר. אל תלכי מפה. יש לך מקום. שלך, אודי
אודי.. אין לי הרבה מילים.. אבל כן רציתי להגיד לך תודה.. מכל הלב.. יודעת שקשה לאנשים עם הנושא הזה, עם הדברים האלה.. וזה בסדר.. לפעמים מפחדת לפגוע באחרים אפילו בעצם הכתיבה על זה.. תודה לך ש.. אמרת דברים שכנראה הייתי צריכה לשמוע.. תודה על המקום.. שיר
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
