סימנתי עיגול

שוב פעם הלב הלא יציב הזה שלא יכול להתמתן אף פעם יוצא לריצות משוגעות ושוכח לחזור למצב מנוחה. אין בי מנוחה אף פעם, אולי רק חלקיקים של שלווה מיקרוסקופית. ומי זוכר אותם בכלל. לא ידעתי מה לעשות מרוב הזוועה והרעד הפנימי הזה. ואז חשבתי לכתוב. מצאתי בית (!!!!!!!). לא יאמן. לא האמנתי בעצמי. זה קרה יום לפני ערב חג סוכות. הכל עובד אצלי פרדוכסלית. דווקא חג שנותן כביכול ליגיטימציה להומלסיות ולתחושת ארעיות. מתכונת האף על פי כן הידועה. דווקא כשהרפתי וחשבתי שלעולם לא הוא הופיע. מפתיע בהתגלמותו. הוקסמתי. נפלתי שדודה לרגליו. בית ישן אך מלא השראה ומסתורין עם תקרה גבוהה. בית שמדבר לפני שאני אומרת את דברי. בית עם נשמה. עם גינה, מרפסת וחצר לא קטנה. מיד חשבתי על כלב אסופי וחתול. אח"כ על צמחי מרפא וירקות אורגניים שבטח אגדל בגינה. אני מגדלת משהו. אני יכולה בכלל לגדל משהו? מותר לי? יכולה להעניק חיים למשהו? אבל בית שכאילו חיכה לי. חיכה רק לי (ותודה לך אודי שהרשית לי לא להתפשר). איך יתכן? ועוד מציאה. חזרתי לפני שעה קלה מענינים פרוצדורלים וחוזיים עם הדירה. הכל כ"כ מפחיד. התחייבות. שינוי. התחלתי לרעוד. משנה מקום משנה מזל? איזו תמימות. לתוך הדירה הזו אצוק את כל האתמול את כל העבר, את כל המבנה חסר השלד המעורער שלי. את כל הזפת השחורה. מה חשבתי לעצמי. לא יכולה לעזוב באמת את דירתי. משלמת על שתיהן בינתיים. איך עוזבים סבל נורא כל כך, איך מקימים, מארגנים מחדש מציאות אחרת. כ"כ לבד עם כל זה. ילדה בעולם של גדולים. יכולתי לדמיין קודם מציאות חדשה. עכשיו הכל חרב ואין דרך חזרה. מפחידה אותי המציאות המקבילה הזו- להיות במקום אחר עם אותו סיוט. למה לא יכולה לשמוח כמו ששמחתי כשמצאתי אותה אז לראשונה. למה הפחד הזה. היאוש. איך יתכן שמשהו בעולם הזה התאים לי בכל המובנים. שהיה לי כזה מזל. אני רוצה שחיי ישתנו. כ"כ כואבת ולא רוצה בחיים האלה שלי. העולם הולך ומתרחק ממני. האם בית יתן לי את התשובה. כשאעבור באמת אני מזמינה את כולכם לחנוכת בית וירטואלית. אתם כולכם נטועים עמוק בליבי. קשה להכנס אליו. נתתם לי מקום. תודה. שולחת לכם גרסה של משחק איקס עיגול.יש בה אפילו משהו רך יותר (סובלימציה...אודי...?), פחות מחייב (באופן אישי מעדיפה את הדביבון הפרוע על פני סנופי המיושב יותר בדעתו). http://www.snopi.com/TicTacToe/TicTacToe.asp שלכם רפאים

היי רפאים חשבתי לכתוב "ברכת הבית" שכזו שיש לי באמתחתי אבל זה נראה לי נדוש מדי אז רק אאחל לך מזל טוב על הבית החדש. מקווה שתגדלי הרבה ירקות אורגניים ושלא תזדקקי לצמחי מרפא. רק טוב אליסף

הייי אליסף... תודה על ברכת הבית שנאמרה בשפתך וזה בסדר ואפילו יותר מזה- יש לי תמיד בעיות עם ברכות שנראה כאילו יצאו מתוך פס היצור- תמיד אני חושדת בהן... דוגמאות...? "כל טוב", "בברכה" ואפילו "שנה טובה"- שדנתי בה כבר די והותר. יש בהן משהו נורא מקומם כי הן לא תמיד באמת בעלות כוונה ומשמעות אישית- כמו איזה שבלונה. כמו איזה שיח מכור מראש. לפעמים אני מעדיפה שיקללו אותי במקום. חנוכת הבית הפורמלית הוירטואלית תתרחש בקרוב- כך אני מקווה, ואתה כמובן מוזמן... בברכה (סתם בצחוק...) רפאים (בעלת הגן הקסום לעתיד)

היי יקרה, הנה, שוב אני מזדנבת לך להודעה, (קרציה הא..) אבל באמת..ליבי ליבי אתך, כל כך מצחיק לקרא אותך, וכל כך עצוב גם כן. ובאשר לגידולים:את כן מצליחה להצמיח, בכל אופן, כאן. תראי כמה חיבה את מצמיחה סביבך. כל עץ שלך זוכה לגידולים שכאלה, (אפילו ללא השקייה,) ועם תכולה רבה של חום טבעי ואנושי. וזה בזכותך, בזכות כל הטוב שאת מצליחה להביא לכאן, המון חכמה, נעימות ונדיבות הלב. ואני בטוחה (כמעט) שגם בחיי הימיום שלך, יש בך לא מעט מכל החביבות והנתינה שמצליחים להסתנן לכאן- לפורום ואולי...רק אולי...את לא כל כך מצליחה להבחין בזה, מ..אלף ואחת סיבות..?? ואגב רימונים, אני לא כל כך אוהבת אותם, בגלל ה"גרעינים הקשים" שבהם - לא ממש "מסתדרת" אתם.. לא אוהבת תקלות, אני צריכה שהכל יזרום אצלי חלק... שבת מנוחה עם כל השלווה שתזדקקי לה - הלואי!! שלך בחיבה ומכל הלב, גליה.

היי גליה יקרה, מה שלומך...? ואם נתחיל דווקא בכיוון הזאולוגי- קרציה- את ממש לא, ולא יכולה גם להיות- כי במקום למצוץ דם את מוסיפה עוד כמה וכמה כדוריות אדומות, ולבנות לחיזוק מערכת החיסון. כן, יש את הפער המטריד הזה בין הדרך המחמירה והלא הוגנת בה אני רואה עצמי להתרשמות הסביבתית. ואני יודעת שיש בזה משהו מעוות אבל בכל זאת עדיין מתקשה להאמין ליכולות שלי עד כדי כך שאני לא מסוגלת לקום בבוקר לעבודה ומקווה באופן אינפנטילי שתהיה רעידת אדמה, צונמי או משהו דומה- כי בתודעה שלי אני הרי לא מסוגלת להצמיח באמת כלום. והאמת היא שכל סיום יום אני מופתעת מעצמי איך יתכן שעבר היום בשלום ושהבאתי כ"כ הרבה תועלת ותפוקה ושכל הזמן מרוצים נורא ממני ופונים אלי כאילו אני איזו סמכות מבינה גדולה בתחומי עד שנדמה לי ממש שמדברים על מישהי אחרת. זה בסופו של דבר אפילו מבהיל כי אין שום גשר שמחבר בין שתי התפיסות ההפוכות. ואגב, מהכיוון הקולינרי- אפשר להוסיף רימונים לכל מיני תבשילים ואז הגרעינים מתרככים בבישול ואפשר לאכול אותם בלי תקלות... שוב תודה לך גליה על המילים ונוכחותך בכלל ואת כמובן מוזמנת לחנוכת הבית שלי שתהיה בקרוב... רפאים

רפאים יקרה, ימים לא פשוטים לי ולכן אין לי מילים. אבל לא יכולה בזמן מרגש כזה עבורך להתעלם. אז חשבתי ויש לי מתנה עבורך, לא בריאותית, לא רפואית ולא רוחנית אבל בשבילי תמיד עובדת - כוסות חיבוק כאלה שאפשר לשתות בהם שוקו חם עם קוביות שוקולד מומסות בפנים. והכי טוב להמיס גם מקופלת פנימה ולהוסיף קצפת. (בהתחלה חשבתי על מרק עוף שהוא התרופה הפולנית לכל דבר החל משפעת ועד שברון לב ואין כמוהו להרגשת ביתיות - אבל נזכרתי שאת צמחונית) שיהיה לך טוב בבית החדש י.

קודם כל מה שלומך יקרה? האמת שתהיתי לגבייך היכן את ומה מעשיך בימים אלה חוץ מלדבר אל עצמך בבלוטוס בנסיעה במכונית. אכן פתחנו מועדון שכזה וטוב שנפתח... לפעמים המכונית היא סוג של בית כי היא מעין מפלט כזה מכל הפינות הצפופות. אולי המקום היחיד שעוד אפשר להיות בו לבד. פנינה של שפיות- ואח"כ עוד מאשימים אותנו בחוסר שפיות. אם היתה לי נחמה בעולם הזה זה היה שוקולד אבל בגלל שחליתי עקב המאורעות ההם אני כבר לא יכולה יותר לאכול אותו וגם קצפת לא... אבל אולי בבית החדש אוכל לאט לאט להבריא ואז לחזור שוב למתוק המתוק הזה. אבל אני כן מקבלת את השוקולד הסימבולי שלך בתוך כוס. והוא אפילו מתוק ובריא. אז שוב תודה לך על היותך ומתנתך בטרום חנוכת הבית, מקווה בשבילך שימייך יעשו קלים יותר (ולא תמיד חייבים מילים) רפאים